שיפודים
כך עושה עיריית כפר סבא כסף מדוחות חנייה * הפוליטיקאים החדשים מעלימים מסים מהר יותר מאלו הישנים * וגם: איך מפסיקים שיחה משעממת בעזרת מספר תמונות
נצלו את הזמן עכשיו. האביב סביב והוא קצר טווח, המע"מ עוד לא עלה, כדור הארץ אמנם מתחמם אבל הוא עוד לא רתח, הסרכזות עוד לא גמרו את עבודתן, עוד לא הרסו לכם את הבית בשביל פינוי־בינוי ובאמצע הגיע חוק חדש שאוסר לבנות אותו מחדש, אבל בעיקר: המשקפיים של גוגל עוד לא על האף של מי שמדבר איתכם, או מתחכך בכם.
כן, זה יגיע מהר. למען האמת אני קצת חסר סבלנות, כי הזמן עובר ועוד אין לי משקפיים של גוגל. אמרתי זאת בצחוק, כמובן: נו, באמת, כאילו אין לי דבר טוב יותר לעשות מאשר לצלם בווידאו ישירות מהעין את כל מה שאני רואה כל הזמן? הא־הא, אני צוחק לי עכשיו עדיין בנחת בסרקזם אופייני למי שאין לו עדיין משקפיים של גוגל, והוא חי בעולם הישן שעדיין לא מוצף באנשים ממושקפים שקוראים מיילים בעין בזמן שהם מדברים איתך.
היטב אני יודע בכניעה שברגע שיהיו לי המשקפיים, כמו כולם גם אני אקרא מיילים בתוך העין כשאני מביט בךְ, וגם אני אתחיל לצלם את כל מה שאני רואה, ואולי גם בלילה את מה שאני חולם.
"לא, אני לא מוכן לחנות אפילו רגע באין עצירה", אמר לי השבוע נהג המשאית של חברת השיגור. כדי להסביר מדוע הוא סיפר לי דבר מה שכאב לי לשמוע אפילו יותר מאשר הודעה שעליי לשלם חשבון ארנונה כולל קנס פיגורים תמורת הקבר של הסבתא החורגת האהובה שלי.
כל מה שביקשתי ממנו היה לחנות ליד בית הסופר בתל אביב להרף עין, כדי שאוריד לו ארבעה ארגזי ספרים, והוא יעוף משם מיד וישגר אותם למקום שאליו הם צריכים להגיע (שופטי פרס קוגל). "בשום אופן לא, אפילו לדקה לא", הוא אמר, "אתה לא תאמין מה הם עושים. פקח עובר בלי שאני רואה ומצלם, והדוח מגיע אליי. הוא אפילו לא צריך לרשום. מגיע דוח ולא עוזר כלום".
סידרתי למשאית את עניין החנייה, והספרים יצאו ליעדם. אבל כל היום הייתי המום מהאכזריות הזו. ההרגשה היא שהמטרה איננה לדאוג שלא יעצרו ב"אין עצירה", המטרה היא רק לגבות כספים.
יש אנשים שמגלים גז בים, יש אנשים שמייצרים להבים למנועי סילון, יש אנשים שמוכרים סטארטאפ ויש בארץ גם אנשים שיש להם מפעל לדוחות חנייה. ובאופן טבעי - יצרני הדוחות רוצים להגביר את הייצור. יש להם זיכיון למכרה של דו"חות חנייה, וצריך להפיק מן המכרה הזה את מרב הכסף שהוא יכול לספק.
בסוף השבוע מצאתי בעיתוננו (בחלק של "גלובס על הבוקר") את דברי הנהג שחור על גבי על נייר כתמתם, ואפילו פיתוח נוסף למתקן העינויים ששמו חיים בישראל: "עיריית כפר סבא לקחה את העניין צעד אחד קדימה. במקום פקח – מצלמות אוטומטיות". השיטה פשוטה כמו כספומט. נהג עוצר בצד לרגע קט (שלוש דקות), אפילו לא יוצא מן הרכב, אבל מצלמה אוטומטית מיד מצלמת ותוקעת דוח. בעיתון מובאת גם תגובת עיריית כפר סבא: "לנהג שמורה הזכות לפנות בכתב בתוך פרק זמן הקבוע בחוק לגורמים הרלוונטיים בעירייה ולערער". הם לא הוסיפו: "ובעירייה יש מכונה אוטומטית שתפקידה לקרוא את הערעורים האלה ולצחוק".
לא אתפלא אם עכשיו מפתחים רובוט רחרחן מיוחד שיחוש מהחלל כל נהג משאית או טנדר שמנסה להתפרנס, או אמא שרוצה להוריד ילד מהרכב, או בן שרוצה להעלות את אמו הקשישה לרכב, והרובוט ישאב אוטומטית את הקנס מחשבון הבנק של העבריין הרגעי.
אני מרחם על מי שחוטף את הדוח, אבל אני גם מרחם על הפקיד בעירייה שעונה את תשובת הפקידים הישראלים הנצחית "זה לא בסמכותי", כשמבקשים ממנו לבטל את הדוח. הרי גם הוא יודע שזו אכזריות מרושעת תאבת בצע, ולא שום דבר אחר.
שני אנשים נפגשו. זו הייתה פגישה חביבה, ואז אחשלי, שהיה אחד מהם, שאל: "רוצה לראות תמונות מהטיול בטלפון שלי? הנה תביט", ושלף את הטלפון מכיסו.
"תודה, לא כרגע, אני חייב לרוץ", אמר השני. והפגישה הסתיימה בנעימים.
אחשלי ישב במשרדו ועבד, ניגש אליו מישהו והתחילו לדבר, היה נחמד, ואז אחשלי אמר: "אוי, בוא תראה את התמונות מחו"ל בטלפון שלי, הנה".
"לא כרגע, אני חייב להמשיך לעבוד", אמר השני ונעלם די מהר.
אחשלי יצא להפסקה על הדשא, מישהי החליפה איתו כמה מילים, ואז אחשלי אמר: "אוי יש לי להראות לך תמונות נהדרות מהטלפון שלי. באינסטגרם. המון פילטרים חדשים. לא תאמיני".
"אני טיפה ממהרת, בפעם אחרת", אמרה הנערה והלכה.
אל אחשלי ניגש אז מישהו ואמר: "אני רואה אותך מנסה להראות לאנשים תמונות מהטלפון כל הזמן. לא נעים לי להגיד לך, אבל אתה חייב להבין שאנשים לא אוהבים את זה. תפסיק".
"תודה", אמר אחשלי, "אני יודע מצוין שאנשים לא אוהבים את זה. כשאני רוצה שהם ילכו, אני מציע להראות להם תמונות מהטלפון. זה תמיד עובד".
לא מאמין. זו הבעיה. לוקחים מסים אחרי שהבטיחו לא לקחת מסים. שיקרו וישקרו שוב, אבל לא רק על זה אני מדבר. הבעיה היא שאני לא מאמין שהם באמת צריכים לקחת מסים כאלה, ויותר גרוע - אני לא מאמין שישתמשו במסים למה שהם אומרים שישתמשו. כבר כתבתי בעבר שלמעלה יושבת חבורת מעלימי מס. הם לוקחים מס מן האזרחים ומעלימים אותו. הפוליטיקאים החדשים עושים את זה במהירות גדולה יותר מהפוליטיקאים הישנים.
אני גם לא מאמין שהם יודעים מה הם עושים. הם מחשבים לעצמם במחשבי־על בעזרת מומחים שאחרי שייקחו יותר מע"מ יהיה להם יותר כסף, אבל כשהם יספרו כמה קיבלו, יתברר להם שזה פחות כסף.
הם תמיד אומרים: אם נעשה ככה - יהיה ככה, אבל אז נהיה הפוך, ולכן אני לא מאמין גם להסברים ולחישובים שהם מציגים עכשיו.
הרי לא ייתכן ששר האוצר אמר שלא יעלה מסים, ואז כשהוא נבחר הוא מיד מעלה מסים, ואנחנו נמשיך להאמין. לא ייתכן גם שהוא לא ידע אז מה שהוא יודע היום. למעשה, אם זה כך המצב הרבה יותר גרוע, כי לא היה קשה לדעת.
זה פשוט מאוד: או שהוא שיקר אז, או שהוא משקר עכשיו. כנראה גם וגם, והוא ישקר גם בעתיד.
אני חלש, הם חזקים. הם לוקחים, אני הנגזל. אין מה לעשות. אבל לומר שאני מאמין להם? אני לא. אתם רוצים - תאמינו. האמונה נותנת תקווה ותקווה היא דבר מרגיע, והחיים הם בסך הכל 100 שנה ואפשר לעבור אותם רגוע יותר עם תקווה ואכזבה ושוב תקווה. אז תאמינו. אני לא.
לא צריך לדאוג, הכלכלה תתקדם למרות מה שהם יעשו, לא בזכות מה שהם יעשו.
לנתניהו עוד האמנתי בעבר בענייני כלכלה, אבל עכשיו גמרתי להאמין גם לו, כי אני כבר לא יודע אם הוא עושה את מה שהוא עושה כי כך צריך או כדי להכשיל ולהפיל את לפיד.
בינתיים אני מחכה להסברים שלהם, אחרי גל המסים הראשון, לכך שהכל יצא הפוך ולכן צריך את גל הגזירות השני.
השלולית שאליה מגיעה הנסיכה מלאה בריח קפה. הרי שם, בבית הקפה, נמצאים הצפרדעים,
ולכן שם נמצאת גם הנסיכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם