העם דורש צדק חלוקתי
השפעות המחאה החברתית 2011: היום אי אפשר לייצא מישראל ולו מטר מעוקב של גז טבעי בלי לחטוף מתקפה רב-זרועית מצד העם ונציגיו
הסיסמה שקידמה את ההפגנה שנערכה אמש מול ביתו של תשובה: "מצאתם גז - הוא שלנו", מספרת את כל הסיפור. העם דורש צדק חלוקתי.
להתנגדות שמעוררות המלצות ועדת צמח (ייצוא של יותר מ-50 אחוז מהגז) יש סיבות טובות, אבל נדמה שדווקא הפעם מולבשים קצת יותר מדי אידיאולוגיה, להט וחרון על ויכוח שבחלקו הגדול משתייך לתחום הכלכלי-מקצועי. בסופו של יום, המחלוקת משתרעת על שני צירים - ציר הזמן (לכמה שנים יש לשריין גז עבור המשק הישראלי), וציר הכמות (מה יהיו צרכי המשק בשנים ובעשורים הקרובים).
לא כל מי שסבור שיש לשריין את רובו המכריע של הגז ל-40 עד 50 שנה הוא מחבק עצים מקצועי (ע"ע דרור שטרום, לשעבר הממונה על הההגבלים העסקיים), ולא כל מי שחושב שדי בשריון של מחצית הגז ל-25 שנה מכר את נפשו לשטן, כלומר ליזמי הגז.
בחברות הגז ובין חברי ועדת צמח יש הטוענים כי השיח הציבורי סביב הייצוא מתאפיין בשטחיות, צעקנות וחוסר הקשבה. הדברים לא מופרכים, אבל צריך לומר שיזמי הגז וגם חלק ממקבלי ההחלטות הרוויחו את החשדנות של הציבור ביושר. הפרוטוקולים של ועדת צמח, בטיעונים שונים ומשונים, לא פורסמו עד היום, מה שיוצר תחושה של חוסר שקיפות. דלתם של בכירי הממשלה, מנתניהו ועד סילבן שלום, פתוחה לרווחה בפני ראשי חברות הגז. תארו לכם שערב ההכרעה על התמלוגים מים המלח היו מנהיגינו נפגשים שוב ושוב עם עידן עופר. חברות הגז מנהלות מגעים ערים עם תאגידים זרים המתעניינים בייצוא מישראל כאילו הן כבר יודעות משהו שאנחנו לא יודעים על ההחלטה הצפוייה של הממשלה.
כדי לטהר מעט את האוויר ואת האווירה, הממשלה צריכה לקבל החלטה על העברת ההכרעה לכנסת. יצוא גז הוא לא יציאה למלחמה. מדובר בהכרעה על מאות מיליארדים שאין שום סיבה לקבל בישיבה סגורה או בקבינט חשאי. בעידן החדש העם לא רק דורש צדק חלוקתי, הוא גם דורש שהצדק הזה ייראה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם