ירושלים שלא תחזור
כאב סגירת 'רנה קסין' צורב בלוטות הנוסטלגיה וגורם לזיכרון המשמח להפוך לקשה מנשוא. ביה"ס הפך מאבן שואבת למייצג מערכת כושלת
ניתנו לו עוד כשהוא נושם את נשימותיו האחרונות. כן, מותו של אחד המותגים החזקים והטהורים של ירושלים לא מכה אף אחד בהלם, כבר עשור מדברים על זה שהנה זה המחזור האחרון, שההון האנושי שהרכיב את בית הספר המופלא הזה כבר פשט את הרגל.
אבל עכשיו זה מגיע, והכאב שכבר הייתי אמור להתרגל אליו בכל זאת צורב את בלוטות הנוסטלגיה, בכל זאת גורם לאחד הזיכרונות המשמחים להפוך לעצוב וקשה מנשוא. עבור רוב תושבי מדינת ישראל "רנה קסין" הוא בית הספר המקולל, זה ששלח דורות של צעירים מלאי מוטיבציה למסור את נפשם בצבא ואיבד עשרות מהם. מה שהיה טבעי עבור בית ספר עם אחוזי גיוס לקרבי שמזכירים רק את ההיענות של הציבור הדתי-לאומי נתפס כקללה שהוטלה, ולא עזר גם ההסבר הבנאלי של סטטיסטיקה פשוטה, שלפיו ככל שיש יותר מתנדבים, רבים (מדי) מבוגרי בית הספר ימצאו עצמם כעוד שורה בטקס יום הזיכרון שהלך והתארך מדי שנה.
זו לא הייתה קללה אם כן. רנה קסין פשוט היה סמל לבית ספר שידע לחנך את תלמידיו לערכים, ואני לא מדבר רק על ציונות עיוורת אלא גם על ערכים בסיסיים של בין אדם לחברו. רנה קסין היה בזמנו אבן שואבת לאלפי נערות ונערים מהשכונות החזקות דאז של צפון ירושלים: הגבעה הצרפתית, רמות אשכול, מעלות דפנה, גבעת המבתר ועוד. שכונות חילוניות המייצגות את המעמד הבינוני שהיה אז חזק וידע לצוף מעל המים.
הגסיסה החלה כשהשכונות הללו, חלקן לפחות, נפלו אחת אחרי השנייה להשתלטות החרדית האגרסיבית. רמות אשכול הייתה הראשונה ליפול, אחריה מעלות דפנה, גבעת המבתר בדרך וגם הגבעה הצרפתית על הכוונת. אלפי משפחות חילוניות, כאלו ששלחו את ילדיהן לרנה קסין, ברחו מהנכבה הפרטית שלהן, ובית הספר נאלץ להסתגל למציאות חדשה ומאיימת. בניסיון נואש ללקט תלמידים נוספים החלו לפנות לשכונות אחרות, אבל הקסם כבר החל להתפוגג לו. האווירה השתנתה, ובית הספר שהיה מופת לתיכון שהאלימות הסתכמה בו בהשלכת שקיות מים ביום שמיניות, הפך לעוד תיכון מייצג של מערכת חינוך כושלת.
בתי ספר טובים כבר נסגרו, אין בכך כל חדש ואולי אפילו לא צריך להתייפח על כך, זה דבר טבעי בסך הכל. הנהי בשורות אלה הוא על ירושלים שעולם לא תחזור למה שהייתה, כי לא יעזרו עוד נתונים מעודדים ממכון ירושלים והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על הגירה חיובית לבירה, וגם לא עוד פסטיבל או יריד יין. ירושלים כבר איבדה את בוגרי רנה קסין שברחו לשפלה, אך כעת היא איבדה גם את מי שחינך אותם.
הכותב היה תלמיד בבית הספר רנה קסין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם