חסרי אמנה
בעוד לחילונים אמנה חברתית, את החרדים היא מעניינת כקליפת השום. בהיעדרה אין סיכוי להגיע להסכמה בנושא "שוויון בנטל" או "לימודי ליבה"
מה שעולה מדברים שאמר בשבוע שעבר אצל "לונדון את קירשנבאום" הוא שחוק השוויון בנטל הוא פיקציה מפני שהחרדים לעולם לא יקיימו אותו.
מכאן מתפצל הדיון לשניים. הדיון הגלוי הוא על סולם ערכים. החרדים רואים, על פי הלברטל, ועל פי עובדיה יוסף, ועל פי מכלול הרטוריקה החרדית, את מה שהם קוראים "עולם התורה" כמטרת קיומם בעולם ובמדינת ישראל. המימוש של עולם התורה הוא לימוד רב-שנים, אינטנסיבי ואופף כל של הגמרא. החרדים מאמינים שבאמצעות לימוד גמרא הם מאפשרים לעם ישראל להתקיים.
מעניין שדווקא על הטיעון הזה מתקיימת שתיקה היכולה להתפרש כהסכמה בצד הלא חרדי, כלומר, ברוב רובו של הציבור ושל הנהגתו הפוליטית והאינטלקטואלית. זהו טיעון בעייתי. הגמרא היא טקסט עברי-ארמי המכיל הלכות ופרשנות הלכתית. לא יותר ולא פחות. מאז המשיכה היהדות לצבור נכסים תרבות ורוח, ובמאות השנים האחרונות עלתה מדרגה ביצירה אמנותית, מדעית והגותית, יצרה מערכת משפטית מפוארת, החייתה את העברית העתיקה והקימה בפועל את הבית השלישי. בלעדי אלה היה העם היהודי הופך לשבט נחשל וחסר חשיבות בעולם המודרני. בכל אלה אין לומדי הגמרא, המכנים עצמם "עולם התורה", לוקחים חלק.
צריך ללמוד גמרא משני טעמים. טעם אחד הוא פנים-דתי: עבור אדם דתי אלה טקסטים חשובים. טעם שני הוא תרבותי: הטקסטים התלמודיים, המדרשיים וממשיכיהם הם נכס מרכזי של התרבות היהודית-עברית וחובה לשמר אותו. אך כדי לשמור על עם ישראל צריך ללמוד גם לשון, ספרות, תנ"ך, מדעים, הנדסה ומחשבים. החרדים לומדים גמרא לא מפני שהגמרא שומרת על עם ישראל, אלא מפני שהגמרא שומרת עליהם. זו זכותם.
אבל הדיון כאמור אינו על ערכים אלא על משהו אחר לגמרי: על האמנה החברתית. האמנה החברתית היא תשתית החברה המודרנית. היא קובעת שבמצב של מחלוקת מגיעים הצדדים להסכמה על מה שמאפשר לצדדים לחיות יחד.
מה שמטריף את דעתו של הציבור הכלל-ישראלי אינו שהחרדים מתעקשים על ערכיהם, אלא התחושה המאיימת שרעיון האמנה החברתית אינו מעניין אותם כקליפת השום. יש להם אמנה אחרת, בינם לבין האל. החוק, כפי שהם מכריזים בגלוי ובמעשים, מעניין אותם רק אם הוא מתאים להם, ואם לא הוא נתפס כעקיצת יתוש בעורו של פיל.
המצב בארצות "האביב הערבי" מציג תמונה ברורה של חברות שאיבדו את עקרון האמנה המשותפת. כשהאמנה החברתית אינה מוטמעת באחת מקבוצות האוכלוסייה, אין כל סיכוי להגיע לפתרון שאלות במחלוקת, מ"שוויון בנטל", דרך "לימודי ליבה" ועד "יציאה לעבודה". במצב הזה פונים ל"סנקציות פליליות", וגם הן לא יפרצו את החומה שיצרה החברה החרדית מרצון בינה לבין כלל ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם