צעד ראשון לפתרון

אין שום רעיון שצריך לדחות, ובתנאי ששומרים על צלם אנוש של המוחזרים. משום שמול זכויות המסתננים, כבני אדם, יש גם את זכויות הנפגעים, כמו תושבי דרום תל אביב

בן דרור ימיני | 3/6/2013 13:17 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
מי שמצפה למרבד קסמים שבו יעופפו להם עשרות אלפי מסתננים למדינה שלישית-הוזה בהקיץ. מדובר בעניין מסובך ומורכב.
 
לכל מדינה הזכות לקבוע את אופי ההגירה וכמות והמהגרים. אריתראים בגבול מצרים
לכל מדינה הזכות לקבוע את אופי ההגירה וכמות והמהגרים. אריתראים בגבול מצרים צילום: יהודה לחיאני

הטיפול במסתננים יושב כמו אבן ריחיים על צוואר המדינה. מדובר בלמעלה משישים אלף. ההשפעה שלהם על חיי היום-יום, באזורים שבהם הם מרוכזים, היא על מאות אלפים. אי אפשר להקיא אותם וקשה גם לבלוע. מה שקורה באירופה בכלל, ומה שקרה בשוודיה רק בחודש האחרון, מבהיר גם לאלה שמתעקשים על עיוורון, שמהזיווג הזה, בין מדינה קולטת לבין צעירים שמתקשים להיקלט, הולכים לצאת בעיקר גידולי פרא. יותר אלימות, יותר מתחים, וכל יום ללא נפגעים או התפרצויות הוא יום שצריך לברך עליו.

אתמול לא היה יום קל. שוב היה דיווח על תקיפה מינית. הטעות המרכזית כבר נעשתה. עשרות אלפים נכנסו ללא שום הפרעה. משהו במנגנון החיסון הלאומי השתבש אצלנו. הזרם רק גדל. עד שקמה הגדר. בחודש מאי נכנסו רק שניים, לעומת 2,031 בחודש מאי 2012. אלא שזה לא פותר את הבעיה עם אלה שכאן. אם אפשר היה לגייר אותם ולהפוך אותם לישראלים-- היה צריך לקחת גם את האופציה הזאת ברצינות. אלא שזה לא ילך. רוב המסתננים הם מוסלמים או נוצרים. וגם אם אין שם, לפחות בינתיים, תופעות של קנאות דתית, הרי שהם הולכים למסגדים ולכנסיות. גיור, גם אם היה כאן מנגנון פחות קלריקלי, כנראה שלא בא בחשבון. אז מה עושים? כל דיון בפתרון הרצוי צריך לקחת בחשבון, וטוב שכך, גם זכויות אדם בסיסיות וגם את זכותה של מדינה, כל מדינה, לקבוע את אופי ההגירה וכמות והמהגרים.

יש מדינות מערביות, וזה כולל את גרמניה, דנמרק והולנד, שהוסיפו "מבחני כניסה" למועמדים להגירה. לא כל בר דכפין מתקבל בברכה. ישראל אינה שונה. עמיתי אראל סג"ל העלה שוב ושוב, גם במאמר האחרון שלו בסוף השבוע, את הרעיון שיש למצוא מדינה שלישית. מתברר שבחודשים האחרונים נוהלו מגעים, עם יותר ממדינה אחת. הכיוון הוא תמריצים, גם ליוצאים וגם למדינה הקולטת. אין שום כוונה לבצע גירוש בכפייה.

בעבר העליתי את הרעיון שיש לאפשר למסתננים לעבוד, ולהפקיד אחוז משמעותי מהשכר בקרן שתופקד לזכותם לרגע העזיבה. זה היה יכול לשמש כעוד תמריץ לעזיבה מרצון. לפני שבועות אחדים ניהלתי שיחה עם המסתנן היחיד, ככל הידוע, שחזר לאריתריאה. לפי תיאורי העמותות, הוא היה אמור להינמק בכלא או בעבודות פרך. מתברר שהוא חזר, לא אונה לו כל רע, והוא חזר לחיק משפחתו. זה לא אומר שצריך להחזיר את המוני האריתריאים לאריתריאה, אבל זה אומר שאין שום רעיון שצריך לדחות, ובתנאי ששומרים על צלם אנוש של המוחזרים. משום שמול זכויות המסתננים, כבני אדם, יש גם את זכויות הנפגעים, כמו תושבי דרום תל אביב, שהפכו לזרים בשכונות שלהם. המדינות שמוכנות לקלוט אינן שוודיה או קנדה. מדובר במדינות באפריקה. מדובר באינטרסים.

ייתכן שהפרסום מאתמול יפגע במגעים שמתנהלים עם אותן מדינות. ייתכן ש"פעילי זכויות" ינסו להכשיל את המהלך על ידי צווחות במישור הבינלאומי וגם על ידי פעילות שכנוע בקרב המסתננים. וייתכן שטוב תעשה המדינה אם תנהל ערוץ שיחות עם אותם ארגונים. הרי גם אם הגופים הללו עשו נזקים וטעויות, רוב הפעילים שם טועים בשגגה. לא בזדון.

המהלך רק בתחילתו. הוא לא יפתור את כל הבעיות. מדובר רק בצעד אחד, מתוך שורה של צעדים ראויים. צריך לברך עליו, וגם להמתין לצעדים הבאים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
בלוגים של בן דרור ימיני

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

עוד ב''דעות''

פייסבוק