דרוש אוסקר: הפועל ירושלים זקוקה למאמן מזן אחר

כדי לשבור את רצף הכשלונות, הפועל צריכה מאמן מנותק. שלא סופר איש, שלא קורא עברית, ושלא יתעניין בדעתו המקצועית של היו"ר

אבי אורנן | 5/6/2013 10:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
המחזה הכי מעליב בגזרה הירושלמית של סיום סדרת הפלייאוף התפתח דווקא ביציעים. בכל סיטואציה אחרת, היית מצפה למבטים המומים. לשקט מקפיא. לילדים שמנסים להבין במה חטאו ואיך זה שוב קרה להם. נחרדים מהרגע בו יצטרכו לספר על הערב הזה לנכדים. רק שבמדרגות שירדו מההיכל, יותר מדי אוהדים ירושלמים - החוליה היותר מתפקדת בבירה - נראו כמשלימים.
הפועל ירושלים בדיכאון. התמונה משקפת את כל העונה
הפועל ירושלים בדיכאון. התמונה משקפת את כל העונה צילום: אלן שיבר

כאילו הקבוצה שלהם לא שברה חמש דקות קודם לכן שיא חדש של הפקרות. חבולים ונבגדים הם דילגו על שלב האבל ועברו ישר לעצבים. לא מעט מהאש כוונה אל המאמן שרון דרוקר. 'גנב דעת‭,'‬ כינה אותו אחד המיואשים. 'חכו, הוא עוד יספר שהעונה הזו היתה הצלחה‭.'‬ וכן, לא היה שם הימור מטורף.

דרוקר אכן הקפיד בסיכומיו לציין את העלייה לפיינל פור כהישג. ולא מאוד משנה שהעונה היחידה בחמש השנים האחרונות בהן ירושלים לא הגיעה לפיינל פור היתה כשהחליף את קטש לפני שנה. מן הסתם, גם דרוקר לא יסמן את העונה הזו כזוהרת בקריירה שלו. הרבה דברים מוזרים קרו העונה במלחה. חלקם החשוב לא קשור לכדור.

דרוקר, מחסידי התיאוריות המנטליות, איבד שליטה הרבה לפני שתרגיל איקס לא עבד, ששחקן אחד לא ירד להגנה, או אחר חירב את אחוזי הקליעה לשלוש. הרבע האחרון בהיכל תמצת היטב עונה שלמה. והרי אין קבוצה בעולם שקורסת כך רק בגלל כדורסל. הכל בראש. יסלחו לנו שחקני מכבי ת"א אבל קשה מאוד לסגור 15 הפרש ברבע אחרון. אפשר רק לאבד אותן. ודרוקר איבד אותן מזמן, בין הפרידה מסמית' ועד חיי היום-יום הכמעט הזויים בסגל. ועדיין, לזרוק את הסיפור הגדול של הפועל ירושלים רק על דרוקר זה לא רק עוול, זו בריחה.

נכשלו במבחן תיאום הציפיות

מעט מאמנים בכירים לא עברו במלחה. רובם כשלו/עזבו/הועזבו בתחושות צורמות. החל מפיני גרשון וצביקה שרף, דרך ארז אדלשטיין, דן שמיר וגיא גודס, ועד עודד קטש. כולם ניסו. חלקם הצליחו נקודתית, אבל איש לא שרד את מבחן תיאום הציפיות.

אדלשטיין נתקע מול העונה הטובה בהיסטוריה של מכבי ת"א. שמיר לקח גביע, היה רחוק ריבאונד אחד מאליפות ועזב באמצע העונה שאחרי. האחרים, גם אם לא באשמתם, לא הצליחו להרים את ירושלים מעמדת הקבוצה הממורמרת, שרוצה להיות אלטרנטיבה ולא מפספסת הזדמנות לפספס.

 בינתיים, בין בעלי קבוצה לא בהכרח קונבנציונאליים, אפילו דני קליין הלך הביתה. ולא שהליהוק החדש, (והזמני) הבריק. בימים אלה ייכנס המועדון לסחרור נוסף, עם הנהלה חדשה שאמורה לרכוש פיקוד. בעיה כשלעצמה, בהתחשב בלוחות הזמנים, ובזכויות ההשוואה של העמותה, שעלולות לתקוע את המהלך לתקופה ארוכה. כל זה בקבוצה שמרוב חזון, לא סגורה עם אף שחקן לעונה הבאה (לקפטן אורי קוקיה יש אופציה הדדית).‬

אבל גם אם תגיע בסוף הנהלה מובחרת, כדי להמציא את עצמה מחדש ירושלים חייבת למצוא מין אוסקר גרסיה משלה. לא שאין בישראל מאמנים ראויים, אבל במצבה צריך מפקד מסוג אחר ואיתו טיפול זהה לזה שעברה מחלקת הכדורגל של מכבי ת"א. הישראלי היחיד שיודע להתנתק יחסית הוא עודד קטש, אבל השאנטי שלו לא עבד במלחה.

ירושלים צריכה בוס מנותק, שלא סופר איש, שלא קורא עברית ושלא אכפת לו מה יגידו. בחור שלא מכיר את העיתונאים, שלא יבין מה צועק הקהל, ושלא יתעניין בדעתו המקצועית של היו"ר. אהה‭...‬ ושיהיה יקר. מאוד יקר. מספיק יקר, כדי שרק מחשבה על שבירת החוזה איתו תשלח את היו"ר לחפש מישהו אחר להוציא עליו את העצבים, ומקום אחר לדחוף אליו את האף.





היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אבי אורנן

צילום: דעות

שליח ציבור ללא שולחים, אוהב אדם ולוחם צדק. חבר במערכת "מעריב" מזה 11 שנים. כותב שני ספרים. קרא אחד

לכל הטורים של אבי אורנן

עוד ב''דעות''

פייסבוק