מיסוך עשן במשפט ליברמן
ההתמקדות בעדות גאולה אבן הפכה את הדיונים לפארסה. השאלה אם לפני הראיון היה תיאום בינה לאילון לא תסייע לשופטים להכריע למי שיקר
- אבן במשפט ליברמן: "לא תיאמנו שאלות עם אילון"
הראיון המפורסם, שהתקיים כשבוע לפני הדחתו של אילון מרשימת ישראל ביתנו, עסק רובו ככולו בנושאים מדיניים ופוליטיים. בסוף הראיון התקילה אבן את אילון ושאלה אותו אם ליברמן פנה אליו בעניין מינויו של בן אריה.
אילון חמק כמה פעמים מהשאלה והשתדל להתייחס רק לכך שבן אריה היה מועמד ראוי, אך אבן עשתה את תפקידה נאמנה ולחצה על המרואיין. "אבל האם השר ליברמן דחף למען בחירתו לתפקיד?" שאלה, ואילון השיב: "לא זכור לי". " דיברת איתו?" שאלה, ואילון השיב: "בהחלט לא זכור לי דבר כזה".
השאלה היא כמובן מתי דיבר אמת - בראיון או בחדרי החקירות? בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט אמר אילון כי אי אפשר היה לצפות ממנו להפליל בשידור חי את שר החוץ, וכן ציין כי היה "סיכום מוקדם" שהראיון יעסוק אך ורק בעניינים מדיניים.
עוד לפני עדותו, כשנודעה עמדתו של אילון בעניין הראיון, ראיינה העיתונאית איילה חסון את אבן עמיתתה, וזאת הכחישה נמרצות סיכום מוקדם כזה. התביעה קפצה על הראיון של חסון עם אבן כמוצאת שלל רב. כך מצאו עצמם אבן ועורך תוכניתה, ישי צ'רניאק, כעדי הגנה במשפט ליברמן.
אבן וצ'רניאק שללו על דוכן העדים סיכום מוקדם עם אילון בדבר נושאי הראיון. "לא היה ולא נברא", אמרה אבן.
התובע חקר את צ'רניאק באופן אגרסיבי, וניסה להוכיח סתירות בעדותו. כל הדיון נסב על השאלה אם היה סיכום מוקדם או לא, ואם נהוג לעשות סיכום מוקדם כזה עם מרואיינים. "האם אתה מזמין סתם מרואיין כדי לדבר איתו על מה שבא לך?" הקשה התובע ערן זלר. צ'רניאק עמד על שלו.
בזמן עדותו של צ'רניאק ישבו באולם לפחות 20 עדים מומחים-העיתונאים - שהיו יכולים לקבוע בפה מלא כי הדיון מגוחך וטפל, ושהתשובה הפשוטה לשאלה המגוחכת והטפלה שהוצגה בבית המשפט ריחפה באולם ופשוט לא נאמרה.
למה? בית משפט הוא מקום מאיים, וכשעדים מגיעים לבית המשפט הם מתודרכים על ידי שולחיהם (התביעה או ההגנה) לא ליפול בבורות שמציב להם הצד שכנגד; כך קורה לא פעם שבמקום להגיד את האמת כפשוטה, שבמקרה זה לדעתי אינה מסייעת לא לתביעה ולא להגנה, העדים מתפלפלים בניסוחים מסובכים לעייפה.
האמת הפשוטה היא שכאשר מרואיין מוזמן לתוכנית אקטואליה הוא יודע למה הוא מוזמן ומה הוא הנושא שעליו המראיין רוצה לשוחח עמו. תוכניות אקטואליה עוקבות אחר אירועי היום. השיחות עם המוזמנים הן בדרך כלל מהירות ושטחיות. הצדדים לא חותמים חוזים. ברור שאם פרופ' ממכון ויצמן מוזמן לאולפן אקטואליה ביום שעדה יונת זוכה בפרס נובל, הוא לא מוזמן לדבר על החסה בשטחים. במקרה הפרופ' הדברים מן הסתם ייאמרו לו באופן מפורש; במקרה של פוליטיקאי כמו אילון, שמוזמן חדשות לבקרים לאולפנים, אפילו לא צריך להגיד.
הרי הוא יודע מה קרה או קורה באותו יום, ולמה זכה לצלצול הטלפון מהתחקירנית והמפיקה. לשון הפנייה לדוברת הפוליטיקאי היא משהו בסגנון: "אפשר לקבל היום את דני על ההצהרה באו"ם?" והדוברת תשיב בשלילה או בחיוב. מי שרוצה לקרוא לזה סיכום מוקדם, שייהנה.
עם זאת, מותר ואף רצוי למראיין להפתיע את המרואיין בשאלה לא צפויה. אבן הצטיינה בכך. צריך לזכור שבאותה תקופה אילון היה איש של ליברמן, וחשיבותו בוועדת המינויים עדיין לא היתה ידועה לציבור. אבן שלטה בפרטים, וחדה כתער היא שאלה את השאלה המדויקת להפליא.
אז מה חשיבותה של סוגיית הסיכום המוקדם? אם היה סיכום מוקדם לא לדבר על ליברמן, האם הוא מצדיק שקר של אילון בראיון? התשובה שלילית. אם לא היה סיכום מוקדם, האם זה סותר את הסברו של אילון בבית המשפט שלא היה סביר מבחינתו להפליל את שר החוץ בשידור חי? התשובה גם פה שלילית.
יום הדיונים הזה נראה לרגע כמו יום עיון לא מוצלח ונטול פואנטה של מועצת העיתונות בנושא "סיכומים מוקדמים לאן". האמת היא שמשפט ליברמן כבר עבר את שיאו, ומה שאנחנו רואים עכשיו בבית המשפט הוא מיסוך עשן בסוגיות הליבה שבית המשפט ייאלץ להכריע בהן בקרוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם