ברוך שפטרנו
תוכנית הגרעין, הכחשת שואה, האשמת ארה"ב בשת"פ עם בן לאדן והטענה שאין הומואים בארצו הפכו את אחמדינג'אד למנהיג המושמץ ביותר בעולם
איראן שאליה הגיע לפני שמונה שנים שימרה אלמנטים מעוררי תקווה: בחירות חופשיות יחסית; עיתונות שבה יש מקום לעיתוני אופוזיציה - עם חופש ביטוי מוגבל, אך קיים; ותחושה כללית של התקדמות הרפורמה, שיוצגה על ידי הפופולריות הגדולה של חאתמי, הנשיא נעים ההליכות ורך הדיבור, שלא חשש ללחוץ יד לנשים, אך נכשל בניסיונו לשנות עמוקות את המשטר.
אחמדינג'אד הגיע לכס הנשיא כהפתעה מסחררת, כהתקדמות. כמנהיגו של אגף "נאושמרני". הוא היה הנשיא הראשון של איראן, כמעט מאז המהפכה, שלא היה כהן דת. מי שהיה ראש עיריית טהרן הוא איש דתי כמובן, אך הוא לא חונך במדרשות האסלאמיות בעיר קום הקדושה. הוא לא אכל מהמסטינג של כוהני הדת והאייתוללות, אלא נחשב מייצגו המובהק של דור חדש - מקצועי, אזרחי, דתי אך גם פשרן בעניינים הקשורים לצניעות ולחברה בכלל.
עלייתו של מועמד ללא גלימה, בלי הכשרה דתית, נתפסה כהתפתחות מרתקת. ההיסטוריה של אחמדינג'אד עצמו, שנטען לגביו כי היה בין הסטודנטים שהשתלטו על השגרירות האמריקאית במהלך המהפכה, העניקה תוקף ליכולתו לבצע שינויים גדולים.
טוב, הסוף ידוע. אחמדינג'אד דקלם את עצמו אל הניכור מהעולם. הוא בנה רטוריקה שמבוססת על "אנחנו" ו"הם". "אנחנו", עבור אחמדינג'אד, זה המדוכאים עלי האדמות. ציר של מדינות שהמערב וארצות הברית, עם שקריהם וערכיהם המתנוונים, מנסים להשפיל. כמנהיג מדינה הוא פגע עמוקות בכלכלה, הוביל לבידוד דיפלומטי, הרס את מערכת החינוך והחמור מכל - גרם לפרימת הלגיטימציה לרפובליקה האיסלאמית עצמה. איראן הייתה יכולה להתגאות, עד 2009, בהיותה המדינה היחידה באזור (לבד מישראל, שאותה לא סופרים שם) שבה הבחירות אינן מוכרעות מראש; שהשליט אינו מקבל 99 אחוז, במקרה הרע; שבניגוד למצרים וירדן, סוריה ועיראק, אפשר להחליף שלטון בטהרן.
אמנם השלטון החדש תמיד יהיה מחויב לעקרונות מדריך ההלכה (המנהיג הרוחני), אך במסגרת הקשוחה של העקרונות האיסלאמיים יהיו ממדים של חופש. למרבה הצער, כל זה נגמר בדם בדיכוי האכזרי ב-2009, אחרי שאחמדינג'אד הפסיד את הבחירות, אך התוצאות זויפו בתמיכת המנהיג הרוחני ועל כידוני המיליציות האזרחיות הפנאטיות, הבסיג'.
מובן שעבור ישראל אחמדינג'אד היה נכס הסברתי מהמדרגה הראשונה. "אם הוא לא היה קיים, היה שווה לנו להמציא אותו", העיר פעם מקבל החלטות בכיר. "קשה הרבה יותר להתמודד עם הרפורמיסטים, שהצנטריפוגות אצלם מסתובבות בדיוק באותה מהירות". לכבוד הפרידה הנה שבעת הרגעים הגדולים, או המגוחכים והנוראיים, של נשיא איראן היוצא.
זו לא הייתה ההחלטה החשובה ביותר של אחמדינג'אד, אבל כנראה השערורייתית ביותר. אין דרך להמחיש עד כמה קמפיין הכחשת השואה הממשלתי באיראן גרם נזק אדיר למדינה ולשמה הטוב.
ההחלטה של אחמדינג'אד להפוך את טהרן למובילת הכוח הבינלאומי של מכחישי השואה הפכה אותו למצורע לחלוטין בעיני המערב כולו, באורח שאינו ניתן לתיקון. כינוסי ועידות הכחשת השואה היו חגיגה לאנטישמים, ועבור ישראל ויהודים ברחבי העולם הוכחה מוחלטת לכוונות ההשמדה של המשטר האיראני. באיראן, כולל בסמינרים הדתיים בקום, לא אהבו במיוחד את המהלכים האלה של הנשיא - אך הם עברו ללא התנגדות ועם סיקור נדיב בכלי התקשורת, כנראה בהשראתו של המנהיג הרוחני.
האיראנים התקשו להבין את עוצמת הרגישות במערב, אבל ככל שחלפו השנים הם הבינו את גודל הנזק. המועמדים הנוכחיים לנשיאות, כמעט כולם, גינו את אחמדינג'אד באורח מרומז, ואמרו כי "דרכו של האימאם" (תורת חומייני) התרחקה מאנטישמיות.
עוד דרך של נשיא איראן להבאיש את ריחה של מדינתו שלו. "חלקים של הממשל האמריקאי תכננו את המתקפות ב-11 בספטמבר כדי לסייע לכלכלה", קבע אחמדינג'אד. במאי 2010 ציין מנהיגה של "הציוויליזציה הגדולה" שאוסמה בן לאדן חי בוושינגטון. "כן, הוא שם כי הוא שותף לשעבר של מר בוש.
הם היו קולגות בימים הטובים והישנים. אנחנו יודעים זאת. הם היו שותפים עסקיים... מר בן לאדן אף פעם לא שיתף פעולה עם איראן".
מה אפשר עוד לומר על ציטוט כזה? גם אם אחמדינג'אד היה מכריז על רצונו בשלום עולמי, מפרק מיוזמתו כל צנטריפוגה באורח אישי וחותם על חוזה שלום עם מדינת ישראל, אמריקה לא הייתה סולחת לו לעולם על כך שנתן את הרושם כי הפיגועים ב-11 בספטמבר (בציטוט הנ"ל ובציטוטים חמורים יותר) היו איזו קונספירציה פנימית של הממשל.
הפגיעה החריפה ביותר שגרם הנשיא האיראני לארצו הייתה עיסוקו האובססיבי בישראל. באיראן של 20 השנה האחרונות מתבצעת פעילות אינטנסיבית נגד ישראל, באמצעים מגוונים, ובעיקר באמצעות שליחים (חיזבאללה, ובעבר חמאס). אך מנהיגי איראן דיברו לעתים נדירות על ישראל עצמה, בין היתר כדי לא לחדד את כתב האישום נגד הרפובליקה - כתב אישום שישראל שאפה לבסס ולהעמיק. בא אחמדינג'אד והפסיק את נשף המסכות - התנהגות לא איראנית בעליל-תוך דיבור כפייתי על השמדתה של ישראל בהתנסחויות שונות.
הוא עוסק בכך כמעט מיומו הראשון בתפקיד, נניח הציטוט הזה, מ-2005: " ישראל חייבת להימחק מעל פני המפה... המדכא העולמי ייסד את המשטר הציוני כמהלך נגד העולם המוסלמי... התכתשויות בארץ הכבושה הן חלק ממלחמת הגורל. מאות שנות מלחמה יוכרעו על אדמה פלסטינית". הוא גם נהג לשגר אלינו הצהרות מלבבות לקראת יום העצמאות, לנצח מעצים את מעמדו כבובת השריפה המבוקשת לל"ג בעומר: "טועה מי שחושב שאפשר להחיות את הגופה הסרוחה של המשטר הישראלי המזויף והעושק על ידי מסיבת יום הולדת. משטר זה בדרך להשמדה... בעקבות הסטירה שקיבלה מלבנון, (ישראל) הגיעה לקץ ימיה כמו עכברוש מת (מאי 2008)".
וכך זה נמשך עוד ועוד, בלי הרף: "המשטר הציוני הוא גידול סרטני ממאיר, והמצב הנוכחי יימשך כל עוד יישאר אפילו תא אחד על אדמות פלסטין", הנשיא הזהיר. "הציונים רוצים להתפשט ולהתרחב" (2012) (הציטוטים באדיבות הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות).
ב-2009 נסדק, אולי ללא יכולת תיקון, אמון הציבור האיראני ברפובליקה האסלאמית, ולאחמדינג'אד מגיע קרדיט כמעט מלא, יחד עם המנהיג הרוחני חמינאי. עד היום לא ברור היקף הזיוף בבחירות הללו, שאליהן מגיע אחמדינג'אד כנשיא מכהן, אבל לפי עוצמת התגובה הציבורית ברחובות - הוא כנראה היה נרחב במיוחד.
בדיכוי האלים של המחאה הירוקה יוצר הנשיא האיראני שורה של מרטירים למהפכה דמוקרטית עתידית, אם תהיה כזו. הדמות המפורסמת מכולם היא כמובן נאדה, הצעירה האיראנית שמצולמת כאשר יורים בה במהלך ההפגנות. מנהיגי האופוזיציה הרפורמיסטית, אנשים מוכרים שנחשבים כמקובלים על משפחתו של מייסד הרפובליקה, חומייני, מושמים במעצר בית ושם הם מצויים עד ימינו אלה.
המחאה הירוקה הייתה הרגע הקרוב ביותר למהפכת נגד בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית, והדרך בה סוכלה הייתה, בפשטות, אכזריות חסרת מעצורים שכללה היעלמויות, עינויים, תקופות מעצר ארוכות ושאר שיטות הדיכוי.
מ-2007 פעל נשיא איראן באורח עקבי לסיכול כל פשרה בתוכנית הגרעין. אמנם ההחלטות בתחום הגרעיני הן למעשה בסמכותו המוחלטת של המנהיג הרוחני חמינאי, אולם אחמדינג'אד ניהל קרבות טריטוריאליים עם חמינאי, ובעיקר ניסה לסכל ולהעכיר את האווירה באורח שלא יאפשר כל התקדמות. ב-2007 הוא נושא נאום שערורייתי בפני האו"ם, ואומר בניחותא שהנושא הגרעיני "סגור לכל דיון נוסף" לדידה של איראן.
בנאומים אחרים בפני האו"ם יאמר נשיא איראן ש"קומץ ציונים רמאים" מוליכים שולל את העולם, יעלה תיאוריות קונספירציה אחרות ויגרום להיסטוריה - יציאה המונית של נציגי המערב, בתמונה שלא תישכח זמן רב. הנוכחות של אחמדינג'אד באו"ם הפכה לתחביב עבורו, עם ראיונות עבור כלי התקשורת האמריקאיים שקיבלו, שוב ושוב, זמן מסך מבוקש עם קריקטורה של רשע אה-לה דוקטור נו או ד"ר סטריינג'לאב. מובן שמצב העניינים הזה מקל על העברת סבבי סנקציות נגד איראן, שמחמירים בהתמדה את מצבה הכלכלי עד כדי קריסת המטבע, אינפלציה משתוללת ושוק שחור מתרחב. זה המצב בו אנחנו מצויים היום.
שוב, לא החלטת מדיניות גדולה של אחמדינג'אד, רק התבטאות יחידה יחסית במפגש עם סטודנטים בארצות הברית. בתשובה לשאלות שהועלו בעקבות מדיניותה החשוכה של איראן כלפי הומוסקסואליות (ענישה עד כדי הוצאה להורג), אומר הנשיא האיראני בפשטות: "באיראן אין לנו הומוסקסואליות כפי שיש בארצכם... פשוט אין לנו תופעה כזו. אני לא יודע מי אמר לכם שיש אצלנו כזה דבר".
אין הרבה מה להוסיף על עוצמת הנזק ההסברתי שנגרם לרפובליקה האסלאמית בעקבות זאת, עם הצגתה כמדינה המונהגת על ידי בור עילג ובעל דעות קדומות מיושנות מאוד. מה שמעניין, כמובן, הוא שמי שמכיר מעט את טהראן יודע לספר שיש סצנה הומוסקסואלית ענפה, ומוכרת היטב לשלטונות. הציטוט הזה של אחמדינג'אד הציג אותו בפני קהלים חדשים, כאלה שאינם מתעניינים בתחומים בינלאומיים בהכרח, אבל פתאום גילו את נשיא איראן. במובן הרע של המילה.
טוב, דוגמאות לא חסרות. זוכרים את פול התמנון? סיפור תקשורתי צהבהב על תמנון שחוזה נכונה תוצאות של משחקי כדורגל? אייטם צבעוני לעורכי חדשות משועממים או לעמודים אחוריים של עיתונים? אז זה, נניח, נושא שאחמדינג'אד חש צורך להתבטא בו. "אלה שמאמינים בדבר כזה לא יכולים להיות מנהיגים של אומות גלובליות ששואפות, כמו איראן, לשלמות אנושית המבוססת על אהבת הערכים המקודשים". מדובר , נזכיר, בתמנון.
המוזרויות הללו לא נגמרות בהקשר של נשיא איראן, נניח התבטאויות דחופות על עניבות ("המנהיג הרוחני הוציא פתווה שאוסרת על כך!"), האיסור על השמעת כל מוזיקה מערבית או הטענה שהוא חווה אירוע שמימי תוך כדי נאום חשוב: "כשדיברתי מול האו"ם, אחד מנציגי המשלחת האיראנית אמר לי שכאשר אמרתי 'בשם אללה הגדול והרחום', הוא ראה אור מסביבי וראה אותי במרכז ההילה. חשתי בזה בעצמי... נראה שמנהיגי העולם לא מצמצו כל הזמן הזה, כאילו יד נעלמה השאירה אותם שם כדי שישמעו את המסר של הרפובליקה האסלאמית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם