60 דקות לא מספיקות
שעה שבועית שתעסוק בנגע הגזענות תהיה ברכה לבטלה כל עוד המאבק בתופעה לא יהיה ספוג באווירה, בהווי ובהוויה של בתי הספר
על פי ההסכמים הקואליציוניים, "בתוך שלושים יום ממועד כינון הממשלה תוקם ועדה בין-משרדית לגיבוש תוכנית למלחמה בגזענות". התוכנית הייתה אמורה להיות מוצגת לממשלה בתוך תשעים יום מיום הקמת הוועדה. המועד חלף-עבר לו, ובינתיים מצד הפוליטיקאים שמענו רק הצהרות - וגם אלה לא על יוזמות יצירתיות ומעשיות אלא כתגובות מילוליות לאירועים חמורים מבישים שבהם נחשפה גזענות בוטה.
לכן, בלי לחכות לתוכנית האמורה, לחקיקה ולאכיפה, נועד למערכת החינוך תפקיד מרכזי במאבק נגד הגזענות. עם זאת, יש לזכור כי ערכים ודרכי התנהגות לא ניתן להקנות בשעה בשבוע, כפי שהציעו כמה עשרות חברי כנסת - וגם לא ב"יום עולמי" בשנה או בשיח חד-פעמי. השעה השבועית הזאת תהיה ברכה לבטלה כל עוד הערך של מאבק נגד גזענות לא יהיה ספוג באווירה, בהווי ובהוויה של המוסד החינוכי, מהחטיבה הצעירה ועד כיתה י"ב.
חינוך מעמיק ויעיל נגד גזענות צריך להיעשות על ידי כל מורה וכל מחנך, דרך מקצועות לימוד שונים וערוצי פעולה מגוונים בבית הספר.
כדאי להזכיר בהקשר זה את חוזר מנכ"ל משרד החינוך, שקבע בזמנו כי לצורך העמקת התודעה היהודית בחינוך הממלכתי יתווסף למערכת השעות בכיתות ז'-ח' שיעור שבועי שיוקדש לכך. לאור הביקורת העניינית והמקצועית שנשמעה מכל עבר, הזדרז אז משרד החינוך לתקן זאת והחליט כי התוכנית לא תבוצע על ידי לימוד של מקצוע נוסף או שעת לימוד נוספת כי אם על ידי "לימוד וחינוך
השלובים ואחוזים בעבודת בית הספר, בכל מסכת חייו על כל גילוייה".
הואיל והחלטה זו, אשר שיקפה גישה נכונה וראויה, לא זכתה לטיפול מעשי ולמימוש, גורל התוכנית לטיפוח התודעה היהודית בבתי הספר הממלכתיים היה כגורלן של עוד כמה תוכניות ורפורמות שנשארו על הנייר.
יש להבטיח כי למהלכים לחינוך נגד גזענות לא יהיה גורל דומה. צריך לפעול להכללת ולהחלת ערך השוויון והמאבק נגד גזענות בכל הישות הבית-ספרית ובמסגרות החינוך הבלתי פורמלי תוך כיבוד האוטונומיה בית ספרית.
ההובלה ונשיאת הדגל במשימה לאומית זאת מוטלת על המנהיגות החינוכית המקומית - כלומר, על מנהלי בתי הספר - כחלק בלתי נפרד מה"אני מאמין" הבית ספרי שהם מגבשים ומיישמים יחד עם סגל ההוראה שלהם.
בימים אלה, שבהם אין גבול למרחב האינטרנטי, יכול וחייב המוסד החינוכי להשתמש ולהסתייע ברשתות חברתיות להעלאת פרטי מידע בנושא ולטיפוח תודעת הערך הזה. לא נותר אלא להשליך את יהבנו על המחנכים עצמם, תוך תקווה לשיתוף פעולה, לחיזוק ולגיבוי מצד ההורים והקהילה.
משרד החינוך ישכיל בוודאי להעמיד לרשות בתי הספר כלים מקצועיים, פדגוגיים ודידקטיים לשם הגברת היעילות של הטיפול בנושא, ומותר לקוות שיוקצו ויופעלו מספיק מאמצים בעניין זה.
הכותב היה מנהל המרכזים הפדגוגיים במשרד החינוך
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם