הקרב על השבת: גיא מרוז נגד ברוך קרא
בעקבות פסיקת העליון שהורה על סגירת מרכולים ביום המנוחה. מרוז: "ישראל תחזור לתקופת הצנע ולימי הטורקים". קרא: "פסיקה מרעננת שיוצקת תוכן יהודי". ומה אתם חושבים?
בית המשפט העליון מותקף תדיר מכיוון הציבור הדתי-חרדי על העדפותיו הליברליות ועל פגיעה בערכי הדת. בהזדמנויות שונות טענו מגיניו כי פסיקותיו בתחומים השנויים במחלוקת (גיור, כביש בר אילן, גיוס בני ישיבה וכו') לא נולדו מתוך תפישה אנטי דתית אלא מתוך שמירה על ערך השוויון, זכויות הפרט והגנה על החלש - ערכים שביום פקודה יכולים להגן גם על הציבור הדתי-חרדי בדיוק כפי שהם מגינים על הציבור החילוני-ליברלי.
דא עקא שבית המשפט העליון, או בכובעו השני-בג"ץ, לא מזמין לפתחו מקרים משפטיים, אלא מגיב לעותרים הפונים אליו. היות והרוב המוחלט של העותרים בענייני דת ומדינה אינו מגיע מהזרם הדתי-חרדי, לרוב אין לשופטי היכל הצדק את ההזדמנות להוכיח את טענתם.
באין עותרים חרדיים, הגיעו לבג"ץ בעלי המכולות וסיפקו לשופטי העליון הזדמנות להוכיח את מה שהם טענו עד היום באין-ספור מאמרים וימי עיון. שלא תהיה טעות, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור, לא כתבה אתמול פסק דין שמעלה על נס את הערך הדתי-סוציאלי של יום מנוחה;
היא בראש ובראשונה הופכת פרשנות יצירתית של הערכאה הקודמת, שאיפשרה את המשך המדיניות של היעדר אכיפת חוק עזר עירוני. נאור מבכרת תפישה שמרנית ברורה לפיה את חוק העזר האוסר על פתיחת חנויות בשבת יש לאכוף או לבטל. אין פתרונות ביניים.
נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, הידוע בעמדותיו השמרניות, הסכים ולא הוסיף, ורק השופט אליקים רובינשטיין הרחיב על המשמעויות החברתיות-דתיות של אכיפת החוק.
הפסיקה מאתמול אינה בענייני דת ומדינה; היא בראש ובראשונה עוסקת בעובדה שחוק לא נאכף באופן שיטתי. אחר כך היא עוסקת בהפרה של התכלית הסוציאלית של אותו חוק, אחר כך בפגיעה הקשה בפרנסתם של בעלי המכולות אל מול המרכולים הגדולים שסופגים את הקנסות המגוחכים מדי שבוע.
ולבסוף היא דנה במנגנון גביית הקנסות המקומם שפיתחה העיריה - כסף שזורם לעירייה מדי שבוע בצורת קנסות, במקום להפעיל את אמצעי האכיפה החמור יותר נגד הפרת חוק שנחקק כדי להגן על ערכים מסוימים. כך קרה שבפועל בית המשפט העליון יצק אתמול תוכן אזרחי-חילוני לאחד מהערכים הדתיים היסודיים והעמוקים ביותר של היהדות - יום מנוחה שבועי מעבודה ומתחרות כלכלית.
לבעלי המכולות אין את היכולת הכלכלית לשכור עובדים במשמרות שיעבדו במשך השבת, והם כמובן רוצים לנוח ולבלות את השבת במחיצת בני משפחותיהם. הפסיקה הזאת כמובן שיכולה לגרור עתירות רבות נוספות נגד מרכזי הקניות האימתניים המגלגלים מאות אלפי שקלים מדי שבת בכל הארץ - בדרום, בשרון ובצפון.
יש משהו מרענן בכך שדיון על ערך יהודי כל כך יסודי ועמוק לא מתנהל בין משה גפני ליאיר לפיד, או בין ישראל אייכלר לאברהם פורז, אלא בין רשת מזון ענקית לבין בעל מכולת. אולי שליחי הציבור של העולם הדתי חרדי צריכים ללמוד משהו מהאירוע המשפטי של אתמול: אחרי הכל, השבת היא לא הערך היהודי היחיד שאפשר לקדם בשפה אזרחית, ברורה, ובעיקר לא מתלהמת.
עוד בנושא:
- ביהמ"ש העליון: "אסור להפעיל סופרמרקטים בת"א ביום שבת"
- ניצחון למרכולים השכונתיים: "ניסו להוציא אותנו מהמשחק"
- חולדאי: "תל אביב-יפו תמשיך להיות עיר חופשית"
לא מזמן ניסיתי להסביר לילדים שלי שפעם היה רק ערוץ 1. כן כן, הם הנהנו, והיה גם רק חול וחול. הם הביטו בי בזלזול שאני כבר כל כך רגיל אליו וחזרו לשקוע באינסטגרם החדש, שעכשיו כבר יודע גם לעשות קניות לבד. כך לפחות הבנתי.
עכשיו לך תסביר להם שפעם, לפני כולה עשרים וכמה שנים, אם לא קנית ביום שישי את כל המצרכים לארוחת השבת, אז הלך עליך. נשארת אתה ואיזה שכן רחמן שכבר לא פותח את הדלת מרוב שנמאס לו מאימא שלך ששוב לא קנתה חלב. ולחם. וכל מה שילדים צריכים לשבת, אבל זה לפעם אחרת.
אני רוצה רגע לספר לכם על יהושע. הוא היה ה"מכולתניק" שלנו וה"עסק" שלו היה בצפון הישן של תל אביב, בתוך בניין מגורים. ליהושע הייתה מחברת ענקית שבה היינו רושמים כי לאף אחד לא היה כסף מזומן וכספומט היה עדיין מדע בדיוני.
ליהושע היה עוד יתרון - הוא גר במכולת. כלומר, לא ממש, אבל הדירה שלו הייתה צמודה למכולת, כך שיכולנו, מדי פעם בשבת, לבוא ולהתחנן על נפשנו לקצת מרגרינה או שמן כדי שבכל זאת נוכל לטגן משהו לשבת. יהושע היה מסכים, בדרך כלל, להיכנס למכולת ולשלוף איזה שמן סויה משובח, אבל אם היינו תופסים אותו עצבני - הלך עלינו. היינו נשארים באמת בלי מצרכים ולא הייתה שום אופציה - לא בתחנות דלק ולא בקניונים (כי לא היו קניונים). זהו, נגמר.
עכשיו דמיינו את תל אביב חוזרת לימים האלה. מצד אחד, כמה פסטורלי. במקום ללכת לקניות אנשים יילכו לטייל, במקום לאכול יותר מדי בשבת אנשים יעשו ספורט. מצד שני, בעלי עסקים שעובדים לבד בחנויותיהם ומתפרנסים בעיקר בשבת בגלל תיירות ובגלל הישראלי המשוטט, לא ישרדו את המהלך הזה.
אבל בואו נדבר על הצביעות האמיתית בכל המהלך הזה, שכרגע ניטש בין בעלי העסקים הגדולים לקטנים לבין העיריות שרוצות את הקנס שלהם. אם מרכולים יאלצו לסגור, מה עם בתי הקפה? למה הם כן? לא יכול להיות שמישהו לא מבין שהחוק משנות החמישים על בתי אוכל שחייבים להיות פתוחים (כי לא כולם יכולים לבשל בבית) עדיין תקף והם זוכים מההפקר, ואילו אנחנו, שנישאר בלי המלח בשבת, בלי הקוטג' ששכחנו לקנות, ניזרק לכלבים.
אין לי ספק שמהר מאוד יימצאו אנשים שיתחילו למכור בשחור וביוקר, ממש כמו בתקופת הצנע. ואכן, אפשר לחזור גם לשם. אפשר גם להחזיר את שלטון הטורקים. אפשר לעשות המון דברים יצירתיים. יום אחד מישהו גם יגלה את כל הצביעות שבגרירת מכוניות (אנחנו משלמים על זה פי שלושה ממה שעולה גרירה אמיתית, בלי קשר לקנס).
מישהו יבין שלא הגיוני שבערב יום הזיכרון אי אפשר לקנות חלב, אבל ביום הזיכרון עצמו, בזמן הצפירה, בתי הקפה מפוצצים. יום אחד הצביעות תוריד מהלך.
עכשיו דמיינו את תל אביב חוזרת לימים האלה. מצד אחד, כמה פסטורלי. במקום ללכת לקניות אנשים יילכו לטייל, במקום לאכול יותר מדי בשבת אנשים יעשו ספורט. מצד שני, בעלי עסקים שעובדים לבד בחנויותיהם ומתפרנסים בעיקר בשבת בגלל תיירות ובגלל הישראלי המשוטט, לא ישרדו את המהלך הזה.
אבל בואו נדבר על הצביעות האמיתית בכל המהלך הזה, שכרגע ניטש בין בעלי העסקים הגדולים לקטנים לבין העיריות שרוצות את הקנס שלהם. אם מרכולים יאלצו לסגור, מה עם בתי הקפה? למה הם כן? לא יכול להיות שמישהו לא מבין שהחוק משנות החמישים על בתי אוכל שחייבים להיות פתוחים (כי לא כולם יכולים לבשל בבית) עדיין תקף והם זוכים מההפקר, ואילו אנחנו, שנישאר בלי המלח בשבת, בלי הקוטג' ששכחנו לקנות, ניזרק לכלבים.
הצביעו: האם יש לפעול לסגירת חנויות בשבת?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם