צבא העם המצרי
הגנרלים ערים לרחשי הרחוב, הבאים לידי ביטוי בכיכרות. הם ישנו את נאמנותם ויתייצבו בעורפה של כל מערכת שתשביע את רצון ההמון
אמש שוב נמסר על הסכמה ישראלית לכניסה של כוחות צבא מצריים למזרח סיני ולאזור הגבול עם רצועת עזה, בשל רגישות המצב במדינה. במקביל מורגשת בליבה של מצרים נוכחות מופגנת של הצבא בקרקע ובאוויר. זאת כשלצד מאמצים אלה לסייע לייצוב הביטחון הפנימי ולהגנה על האזרחים ברחוב, פועל הצבא לשינוי המשטר, ומפקדו, הגנרל סיסי, אף הציג אולטימטום ודרש מנשיאה החוקי של מצרים, מוחמד מורסי, להתפטר.
שוב מתברר כי המכשיר העיקרי במצרים לשינוי, כמו גם לייצוב המצב, הוא הארגון הצבאי. ההיסטוריה המצרית בעת החדשה רצופה אירועים שבהם היה הצבא הגורם המרכזי לשינויים, שברובם הופנו אל מול שלטון קיים.
כבר ב-1948 העדיפו מפקדיו של הצבא המצרי לא לקחת חלק בפלישת צבאות ערב אל שטחה של ישראל. אך באותה עת הם לא עמדו בנחישות אל מול לחציו של המלך פארוק, שפקד על ההשתתפות במאמץ הכלל-ערבי, כדי לשמר את מקומה של מצרים בראש ההגמוניה של מדינות ערב. ההשתתפות בפלישה, הכישלונות ופרשיות השחיתות שנלוו אליה, הביאו ב-1952 למהפכת "הקצינים החופשיים" ולהדחתו של המשטר המלוכני.
עלייתו של גמאל עבד אל-נאצר לשלטון הביאה את מצרים לפסגה תדמיתית ולשנים רבות של יציבות יחסית שנמשכו גם לאחר מותו, כשבראשה עמדו הנשיאים סאדאת ומובארק - שגם שניהם יוצאי המערכת הצבאית.
עלייתם של האחים המוסלמים לשלטון ב-2011 נעשתה ללא התנגדות הצבא, שראשיו חשו את רחשי העם. גם פיטוריהם של נאמני השלטון הקודם הותירו את הצבא תחת פיקוד של קצינים מפוכחים, המבינים את מקומו המיוחד בתוך המערכת המצרית הסבוכה שבעייתה המרכזית היא הכלכלה.
בצד הקניית הביטחון מחוץ ומבית, הרי שהצבא הוא הארגון המוסדי היציב והמוכשר ביותר במצרים. הוא היחיד המוסגל להאט, ואולי גם למנוע, את ההידרדרות הכלכלית הנזקפת לחובתו של משטר מורסי.
הגם שהגנרלים המצרים אינם ששים להיכנס לפוליטיקה, הם עשוים להחזיק ברסן השלטון, או לפחות להתייצב מאחורי מנהיגיו החדשים, אם וכאשר ישתנה המשטר הנוכחי. צבא מצרים הוא היחיד היכול להביא לשיפור המצב הכלכלי. בדרך ליעד זה חייבים גורמי הצבא להבטיח את השיט הבינלאומי בתעלת סואץ (שהיא ממקורות ההכנסה העיקריים לאוצר המצרי);
לייצב את המצב הביטחוני ולהביא לעלייה במספר התיירים (שגם הם ממקורות ההכנסה החיוניים); להביא להמשכו של הסיוע הביטחוניכלכלי מארצות הברית; ולשנע, ולעתים גם לייצר, אספקה סדירה של מוצרי יסוד להשבעת רעבונם של מיליוני המצרים.
במקביל לפעילות בליבה של מצרים פועל הצבא המצרי גם לאבטחת אגפו המזרחי. האינטרס המשותף עם ישראל מאפשר את כניסת כוחותיו המתוגברים למרחביו המזרחיים של חצי האי סיני ולגבולה של מצרים עם רצועת עזה. כאן יפעלו היחידות הללו לדיכוי ניסיונות של ארגונים קיצוניים להרים ראש ולנצל את אי השקט וחולשתו של השלטון לטובת פעילות טרוריסטית, כולל כזו הנתמכת על ידי חמאס מעזה וארגונים אסלאמיסטיים אחרים הפועלים בתוך סיני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם