לצבא המצרי אין פתרונות
צבא מצרים תומך הפעם במפגינים, אבל אם הוא ינסה לשלוט - שוב ישנאו אותו ההמונים. הכוח בידי הגנרלים, אבל הממשלה היא ממש לא בשבילם
רק לאחר הבחירות לפרלמנט ולנשיאות זכתה מצרים לשקט יחסי. כפי שאז היה הצבא המצרי לרגע מושא להערצה ומעט אחר כך שנוא נפשם של המפגינים, כך עלול לקרות גם עתה.
שוב זוכה הצבא לתמיכת ההמון. הדבר מתרחש בגלל שלוש סיבות מרכזיות. ראשית, בשונה מצבאות ערב האחרים, הצבא המצרי הוא צבא העם ומזוהה עם העם. כלומר, בעיני העם המצרי הצבא אמון על שמירת ביטחונו מול אויב חיצוני, אך גם על שמירת מצרים מפני אויביה מבפנים.
שנית, הצבא המצרי שותף במערכת הכלכלית המצרית. הוא שמספק לחם להמונים, והוא שבונה שכונות מגורים. שלישית, עד כמה שזה נשמע מוזר, להמונים אין יכולת פיזית להדיח את הנשיא. מונופולין הכוח נמצא בידי הצבא: ברצותו יתקיימו הפגנות וברצותו יוטלו חוקי חירום ועוצר ישרור ברחובות.
מכאן שעצם שיתוף הפעולה עם רצון העם מעלה מיד את רף הפופולריות של הצבא בעיני ההמונים, בעיקר כשהוא שומר על זכותו הלגיטימית להפגין ואף מעודד אותו בהשלכת דגלי הלאום מן האוויר.
בנקודה זו יש להבהיר שכמו לפני שנתיים, גם עתה לצבא יש אינטרס בהדחת הנשיא. מורסי מייצג את הממסד האסלאמי, ונשיאותו היא סמל להשתלטות "האחים המוסלמים" על מצרים ומוסדותיה, ולמימוש שאיפתם להפיכתה למדינה אסלאמית. הצבא הוא חילוני - בשבילו המדינה והלאום עומדים מעל לכל; והוא מערבי - הנשק ושאר הציוד הצבאי מגיעים מארצות הברית, ושיתוף פעולה מלא מתקיים עם האמריקאים ועם האירופים.
אם מורסי חשב שבהדחת הממסד הצבאי הוותיק - טנטאווי וחבריו - הוא רוכש לעצמו תעודת ביטחון, טעות הייתה בידו. הצבא של מצרים שלאחר 25 בינואר 2011 נאמן קודם כל לאינטרס שלו עצמו, ורק אחר כך לנשיא.
תנודת המטוטלת בין הערצת ההמון לאיבתו מוכרת לראשי צבא המצרי. לגנרל עבד אל-פתאח סיסי, שר ההגנה, אין שום כוונה לשלוט במצרים. ארץ הנילוס שקועה בבעיות חברתיות ובבעיות כלכליות קשות מאוד, שפתרונות להן אינם נראים לעין, ובוודאי שאינם נמצאים בידי הצבא.
בשביל הצבא, השלטון פירושו להיכנס למיטה חולה, ובתנאים הנוכחיים של חוסר יציבות פוליטית וכלכלית, תחת עינה הבוחנת של ארצות הברית, הדבר בלתי רצוי וגם בלתי אפשרי. לכן, אם אפשר לרכוב על גלי האהדה ולהצטייר כמושיע העם במחיר הגשמת מטרותיך, למה לא לבצע הפיכה? שהרי אין תואר נכבד יותר לערבי מן התואר "מהפכן".
עם זאת, במצב הקיים - היינו, אנרכיה שלטונית וחוסר יציבות פוליטית - עוד ישובו ההמונים שוב ושוב לכיכר תחריר, והצבא - כהרגלו - יתערב כדי להרגיע את הרוחות ולהשיב את השקט למצרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם