נישאר עם הנעלם
יום העיון בנושא אי הפעלת אמצעי ההאזנה שלא הופעלו במלחמת יום כיפור נוגע בוויכוח של קהיליית המודיעין על אחריותם לכשל המודיעיני

אלא שכל זה לא באמת מהווה עילה מוצדקת להעלות את יום העיון השולי לכאורה לכותרות: נושא "האמצעים המיוחדים" כבר סופר בהרחבה רבה בספרו המצוין של אורי בר יוסף על כשל המודיעין במלחמת יום הכיפורים ("הצופה שנרדם") ואפילו במאמר שפורסם על ידו רק באחרונה בכתב העת הצבאי "מערכות".
גם הקב"ר שידבר בכנס לא יחשוף סודות לא ידועים. מדובר בקצין ששירת במלחמת יום הכיפורים בתפקיד זוטר יחסית, ואת עיקר פרסומו עשה דווקא כמדריך טיולים (ספי בן יוסף).
אז מה כן? יום העיון נוגע בוויכוח עמוק של קהיליית המודיעין לגבי האחריות לכשל המודיעיני. הוויכוח כבר בא לידי ביטוח במאבק העז עד כדי בוררות משפטית בין ראש המוסד בזמנו, צבי זמיר, ובין ראש אמ"ן במלחמה, אלי זעירא, סביב השאלה האם הבכיר המצרי אשרף מרוואן היה סוכן כפול שהונה את ישראל (כפי שטוען זעירא) או גדול הסוכנים שזהותו נחשפה כעבור שנים רבות בגלל רשלנותו של זעירא(כפי שטוען זמיר).
אלא שסוגיית ה"אמצעים המיוחדים" מרתקת אפילו יותר, משום שהוויכוח ההיסטורי לגביה הוא "דינאמי". אפילו העובדות לגבי השימוש באותם אמצעים אינן מוסכמות.
ומהם אותם אמצעים? לא הכל ניתן לספר גם היום, אבל ניתן להניח כי מדובר באמצעי האזנה מתקדמים ביותר שפותחו על ידי היחידה הטכנולוגית של אמ"ן בראשות אל"מ יוסי לנגוצקי (שהתפרסם לימים כגיאולוג שהביא לגילוי שדות הגז בלב ים).
האמצעים הונחו על ידי סיירת מטכ"ל במצרים ונועדו לאפשר מידע ממקור ראשון על הנעשה במצרים. בשל החשש כי שימוש באמצעים יביא לחשיפתם, הכוונה הייתה להפעילם רק במקרה של סכנה ממשית למלחמה ממשמשת ובאה.
אך האם לפני מלחמת יום הכיפורים לא היו מספיק סימנים על "מלחמה ממשמשת ובאה", שהצדיקו את הפעלת האמצעים המיוחדים אפילו כמה שבועות לפני פרוץ המלחמה? זה מהות הוויכוח שלא נפתר עד היום.
מתנגדי זעירא הרבים טוענים כי הוא לא הפעיל את האמצעים עד ליומיים האחרונים ממש, כדי שהמציאות לא תקלקל את הקונספציה שלו, שלא עומדת לפרוץ מלחמה.