דיקטטורה חדשה

השבוע במצרים הייתה הפיכה צבאית שהדיחה שלטון נבחר. אי אפשר לנהל מדינה שבכל שנה החצי המפסיד יפגין בכיכר וידיח את החצי המנצח

אורי אליצור | 5/7/2013 7:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
למרות כל המילים המכובסות, מה שקרה השבוע במצרים הוא הפיכה צבאית שהדיחה שלטון נבחר. אנחנו נוטים לאהוד את המפגינים המייצגים תרבות חילונית יותר ומערבית יותר, ולזהות אותם עם דמוקרטיה וחופש, ומנגד לחשוד באחים המוסלמים ולזהות אותם עם דיכוי וכפייה ושלטון של מנגנון חושך.

עכשיו מתברר שזה יכול גם להיות הפוך. למעשה ההמונים שנאספו בכיכר תחריר לפני שנתיים דרשו בחירות דמוקרטיות, אבל רק בתנאי שהם ינצחו בהן. הם, והעולם המערבי איתם, הוכו בתדהמה כאשר הבחירות נערכו כדרישתם, והיו דמוקרטיות וחופשיות, והתוצאה הייתה שהעם המצרי לא בחר בהם, אלא דווקא בכוחות האסלאמיסטיים.

הציבור המצרי החילוני והמשכיל והנוטה למערב הפסיד בבחירות, ולא קיבל את דין הבוחר. בעיני עצמו הוא והדמוקרטיה היינו הך, והוא לא מסוגל או לא מסכים להבחין שערכי הדמוקרטיה והחירות הם עניין אחד, ומערכת הערכים של התרבות המערבית החילונית הם עניין אחר.

הוא בטוח שכל מי שמחזיק במערכת תרבותית אחרת זומם לכפות אותה בכוח על אחרים, והוא לא מודע לכך שכל הגמוניה תרבותית היא כפייה, גם אם היא כופה על זולתה את התרבות המערבית החילונית. מתברר שכאשר מתרחשת התנגשות בין שתי המערכות השונות האלה, איש התרבות המערבית יבעט בערכי הדמוקרטיה כדי לשמור על ההגמוניה של תרבות המערב ולכפות אותם על זולתו.
מחכים לעריץ חדש?

האם תיתכן מדינה דמוקרטית השומרת על כל ערכי החירות, שאיננה מיוסדת על ערכי התרבות המערבית? האם יכולה להיות למשל מדינה אסלאמית ודמוקרטית? מורסי ניסה בכמה חודשי שלטון להוכיח שזה אפשרי. אני לא יודע אם הוא היה מצליח בכך לאורך זמן אילו נתנו לו לנסות.

העובדה המשמעותית היא שלא נתנו לו. יכול להיות שהמערב לא מוכן להעמיד את השאלה הזאת אפילו למבחן. התנגשות כזו כבר התרחשה פעם, באלג'יריה ב-1991. לראשונה בתולדותיה התקיימו באלג'יריה בחירות חופשיות ודמוקרטיות, והעולם המערבי כולו התבונן בהן בחגיגיות ובשמחה. עד שנודעו התוצאות והתברר שהמפלגה האסלאמית זכתה ברוב גדול.

הצבא (החילוני-מערבי) ביטל את הדמוקרטיה ותפס את השלטון בכוח, בתמיכה גלויה וחשאית של מדינות אירופה ואמריקה. התוצאה הייתה מלחמת אזרחים שנמשכה עשור שלם ונהרגו בה יותר ממאה אלף בני אדם.

אולי במצרים זה לא יתפתח לשפיכות דמים בהיקף כזה, אבל אי אפשר יהיה לבטל את התסכול והזעם של חצי עם שהודח מהשלטון בידי החצי השני תוך שבירת כללי המשחק הדמוקרטי. ומכיוון שאי אפשר לנהל מדינה כך שבכל שנה החצי המפסיד בבחירות יפגין בכיכר וידיח את החצי המנצח, וחוזר חלילה, מה שקרה השבוע יוליך בסופו של דבר לעלייתו של דיקטטור שישליט סדר בכוח הזרוע וימשול במדינה כמו מובארק עד זקנה ושיבה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אורי אליצור

צילום:

זוכה פרס סוקולוב למפעל חיים בתחום העיתונאות הכתובה, עורך משנה של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אורי אליצור

עוד ב''דעות''

פייסבוק