מנבאים ואז חושבים
הפרשנים למיניהם יודעים שהנבואה ניתנה לשוטים, אך הם מתעקשים בכל זאת להכריז בריש גלי כי ההפיכה במצרים טובה ליהודים
מצב מהפכני לעולם אינו ניתן לחיזוי מדויק. מי מסוגל, לדוגמה, לחזות האם המשטר שיוקם במצרים, לאחר סיום המהפכה, יהיה טוב יותר? האם המהפכה באמת התחילה כריאקציה לפונדמנטליזם האסלאמי וניסיונו של מורסי להנחיל חוקה דתית? אין ודאות. לראיה, מורסי נבחר בצורה דמוקרטית על ידי רוב מסיבי של האזרחים. האם אלה שבחרו בו לא ידעו מהי תורתו המדינית? ודאי שכן, ובכל זאת בחרו בו.
הנה לכם ציטוט ממאמר של אחד הפרשנים הנחשבים, ערביסט מוערך ובעל קשרים בעולם הערבי: "קשה להתנחם בזה כמובן, אבל מוטב שיהיו דמויות חילוניות בצמרת המשטר החדש בקהיר, תחת השפעה חזקה של הכוחות המזויינים, מאשר קנאי דת מדופלמים. מוטב משטר שייעזר בסעודיה מאשר בקטאר. מוטב משטר שיתמקד במצוקות הפנים של ארץ הנילוס מאשר נשאי חזון פאן אסלאמי".
לכאורה, דברים כדורבנות. אלא שראוי היה לשים סייג גדול לקביעות אלה. קנאי דת בעולם הערבי והמוסלמי הם עובדה קיימת. מדינות המערב ובהן ארה"ב וישראל ניהלו, ועודן מנהלות, מערכות יחסים מצוינות עם משטרים אלה. מאידך, יש לנו לא מעט דוגמאות של משטרים ערביים חילוניים אשר המיטו אסון על עמיהם ועל סביבתם.
נאצר לא היה פונדמנטליסט מוסלמי; סאדאת ודאי שלא; מנהיגי הממלכה ההאשמית לא היו אלא חילוניים מובהקים; אסד האב והבן לא שכנו כל ימי חייהם במסגדים והנהיגו את השריעה; סדאם חוסיין וקדאפי לא היו פנאטים דתיים. וכהנה דוגמאות יש למכביר. אין גם הבדלים מהותיים בין הרצון להנהיג מדיניות של פאן אסלאם לבין רצונותיה של הנהגה פאןלאומית ערבית דוגמת נאצר. זו נבלה וזו טריפה.
אם כן, לקבוע מה יהיה בעתיד טוב יותר, זה ניחוש טוב כמו כל ניחוש בטוטו. מצרים של מובארק הייתה יציבה, לכאורה. מבחינתה של ישראל, מובארק היווה ערובה להמשך הסכמי השלום והשקט היחסי בגבולות. זה הרבה מאוד.
פרשן צבאי מכובד יודע לקבוע: "מבחינת ישראל זו התפתחות טובה. נכון שגם בתקופת מורסי הקשרים עם מצרים היו טובים, אבל חמאס בעזה קיבל רוח גבית ממורסי והאחים המוסלמים. עכשיו יש לו מקלות בגלגלים. איום הטרור מסיני לא צפוי להיות רע יותר מכפי שהוא היום. גם בתקופת מורסי וגם בתקופת מובארק לא הייתה למצרים שליטה מלאה בסיני, ולכן המצב לא משתנה".
אופטימיות ראויה לציון, אך על מה היא מסתמכת? אולי על מפת הכוכבים. מצרים נמצאת במצב נוראי מבחינה כלכלית וחברתית. לא מורסי ולא כל מנהיג אחר שיבוא יהיה מסוגל לפתור את המצוקות של מצרים בשנה או שנתיים. לעם המצרי אין יותר סבלנות, וכפי שמיליונים יצאו לרחובות נגד מורסי, כך עלול לקרות גם בהמשך.
מצרים בלתי ניתנת להערכה מושכלת כי הכאוס הוא השולט וימשיך לשלוט עוד הרבה זמן. ללא עזרה מבחוץ אין למצרים תקומה. סיוע כזה לא נראה באופק, לכן המסקנה היא שהמצב עלול להתדרדר לאנדרלמוסיה מוחלטת. האם גם אז זה טוב?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם