תוכנית חמשת השלבים לארץ ישראל השלמה
שנות התעמולה הארוכות על חזון "שתי מדינות לשני עמים" חסמו את הרצון הבסיסי ביותר שקיים אצל רוב אזרחי ישראל - לא לוותר על שטח שנכבש בדם במלחמת מגן. הפתרון: סיפוח את כל שטחי המדינה, בלי לפחד מהמיעוט הערבי שיושב בהם
במהלך השנים קם מפעל התיישבות אדיר, אבל הימין הפוליטי שקע בפאסיביות מדינית. כשביילין רץ לז'נבה, הימין רץ לגבעות ולכיכרות - וככל שהלכו והתאמתו נבואות הזעם שלו נגד חזון ביילין, כך גדל הסחף של רוב מנהיגי ישראל לכיוון ההפוך. ליברמן, נתניהו, לפיד ויחימוביץ', ואפילו בנט שמוכן לספח רק את שטחיC , כולם מדברים בשפת אוסלו. אם כן, מי שעדיין חושב שאפשר להפקיר את זירת הרעיונות ולהטיל את כל כובד המשקל הפוליטי על בנייה, כנראה לא למד את לקחי ההתנתקות מגוש קטיף.
46 שנים מונח בצד חזון ארץ ישראל השלמה. כל מנהיגי ישראל - מאשכול ועד בגין - נמנעו ממימושו משום שלא רצו להתמודד עם הסוגיה הפלסטינית. אבל הקרב האמיתי על התודעה מתחיל עכשיו, כשרעיון שתי המדינות בהסכמה כשל. האם השיח המוביל כעת יהיה תוכנית חד-צדדית לנסיגה, שתוביל לשחזור הסיוט מעזה במרכז הארץ, לפגיעה מתמשכת בתושבי גוש דן והשרון, ולהידרדרות מתמדת במעמדה של ישראל בעולם. או לחילופין, אימוץ החזון המוסרי ביותר, שמאפשר לנו להיות הריבון בארצו היחידה של העם היהודי, במחיר נמוך יחסית של הגדלת השיעור של המיעוט הערבי באוכלוסייה.
תוכנית כזאת תלויה אך ורק ברצון הישראלי, בלי חסדי מדינות זרות, והיא מותירה את השליטה בתהליך, לאורך כל הדרך, בידי ממשלת ישראל ולא ברצונם הטוב של משטרי טרור.
תוכנית הסיפוח בנויה מחמישה שלבים, והחלה מדורגת של הריבונות:
שלב א' - הכנת תוכנית לאומית לעלייה. תשעה מיליון יהודים חיים היום בתפוצות, ונתוני העלייה מדברים על אלפים ספורים בשנה. אם נוסיף לנתון הזה את הירידה בקרב בני האליטה, קשה שלא לומר שמדינת ישראל התייאשה מחזון קיבוץ הגלויות שהיה אבן יסוד בציונות. כדי שמדינת ישראל תוכל להתמודד עם קליטת מיליון וחצי ערבים, היעד צריך להיות הבאת שני מיליון עולים בטווח של עשור.
שלב ב' - חקיקת חוק אזרחות הקובע כי אזרחות ישראלית מלאה מותנית בשוויון חובות. כלומר, חובת שירות לאומי למי שמבקש להיות אזרח ישראלי בעל זכות הצבעה לכנסת.
שלב ג' - החלת ריבונות על שטחי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, כיום מוגדרים שטחי C, שבהם גרים כ-100 אלף פלסטינים, שיקבלו אזרחות ישראלית מלאה.
שלב ד' - לאמץ בחקיקת יסוד את עקרון היותה מדינת ישראל מדינת לאום יהודית, שתנהג בשוויון זכויות כלפי אזרחיה. כמו כן, עיגון סמלי המדינה - ההמנון, חגי ישראל וחוק השבות - בחוקי יסוד שיתקבלו ברוב של 80 חברי כנסת, ולא ישונו אלא באותו רוב.
שלב ה' - קביעת עקרונות יסוד למערכת החינוך בישראל, כך שלא תתאפשר הסתה לטרור.
כחלק מהתוכנית ייקבע כי השלמת תהליך האזרוח לשאר הערבים תתאפשר רק עם סיום פרויקט העלייה הלאומי, מתוך אחריות ליחסי כוחות בין יהודים לערבים ומבלי לסכן את עקרון הרוב היהודי המוצק.
בשמיעה ראשונה רעיון האזרוח של מיליון וחצי פלסטינים צורם מאוד לאוזן הישראלית שאינה מתפעלת מהדו-קיום היהודי-ערבי בישראל. אולם יש לזכור כי כשבן-גוריון הכריז על הקמת המדינה היו 660 אלף יהודים אמורים לחלוק את המדינה היהודית הקטנטונת עם 440 אלף ערבים (על פי תוכנית אונסקו"פ).
מדובר היה בבעיה דמוגרפית לא קלה, בוודאי לצד האתגרים של מדינה בהליכי הקמה. אלא שהידיעה כי יש בעולם 13 מיליון יהודים, ואתגר העלייה, סיפקו לבן-גוריון את האומץ ללכת על החזון הציוני, גם ללא ביטחון מלא שהרוב היהודי יישמר.ומה שהיה נכון לבן-גוריון, בוודאי נכון כיום כשחוסנה של מדינה ישראלית גדול פי כמה.
שנות התעמולה הארוכות של חזון שתי המדינות חסמו את הרצון הבסיסי ביותר שקיים אצל רוב אזרחי ישראל - לא לוותר על שטח שנכבש בדם במלחמת מגן. עכשיו הזמן להחזיר את הביטחון העצמי שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם