בישראל לא מעלימים אסירים

אם עורכי דין, בני משפחה ואישי ציבור יודעים על הנאשם, אז לא ניתן לטעון שהוא הועלם. התקשורת איננה נציגת הציבור במקרה זה

אמנון לורד | 10/7/2013 8:41 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
פרשת האסירים העלומים: גדלנו על המיתוסים של משרתי הביטחון, שנכונים לכל מתוך נאמנות אין קץ לאומה ולמדינה. אנשים מיומנים, הנכונים להקרבה עצמית למען המולדת בכל הארגונים הביטחוניים, כולל צה"ל, השב"כ והמוסד.

"יש סיבה מוצדקת להסוות את זהותו". כלא איילון צילום: אי-אף-פי
קשה לנו להאמין שגם בחברה שכל כך מאוימת, שנאלצת לצאת בכל כמה שנים למלחמת מגן, ובין לבין מבצעת מלחמת סיכול ומניעה, יימצאו אנשים כמו אברהם זיידנברג, הוא אברי אלעד, או "האדם השלישי", שפיקד על חוליות החבלה בעסק הביש הידוע מיולי 1954.

אברי אלעד כמו נלקח מסיפור של ג' ון לה-קארה. הוא היה מתואם גם עם שירותי המודיעין והביטחון המצריים, וכמובן היה גם איש יחידת המודיעין הישראלית שביצעה את פעולת "עסק הביש". הוא בגד, כנראה הסגיר את חברי החוליה, ולא הכל ידוע עד היום. אצל לה-קארה הגיבורים בדרך כלל בנויים לפי המודל המיתולוגי של רביעיית המרגלים של קיימברידג', שהיו קומוניסטים והומוסקסואלים.

בספרו הקלאסי "החפרפרת" מחלחל מרגל סובייטי עד למרומי סוכנות הביון הבריטית. תמיד יש מבצע חיסול כזה או אחר. בצ'כוסלובקיה, אולי. או אולי באיזו ארץ עלומה, שלא רק את שמה קצת קשה לבטא, אלא היא גם מתחבאת תמיד במקום שבו מתחברות ארבע מפות שונות. זה אף פעם לא במרכז המפה. לכן קשה לשים את האצבע.
יש סיבה לאיפול

ואז כמובן מזמינים איזו סמכות מודיעינית בכירה, אולי מהעבר, שתחקור את סדרת הפשלות. מה מקורן? האם יכול להיות שישנם בכירים בסביבתו של ראש סוכנות הביון עצמו שמאכילים אותנו בדיסאינפורמציה ומנגד מוסרים אינפורמציה איכותית דווקא לרוסים? הזעזוע הוא כאשר מתגלה שנאמנות למדינה מתחלפת בנאמנות לארגון. כאשר חיי הדמויות של לה-קארה מצטמצמים לבועה של שירות המודיעין, הרבה יותר קל לבגוד. הבגידה כביכול אינה במולדת. היא רק בארגון, הכל קורה בתוך הארגון.

האסיר X השני מחביא מאחוריו סיפור, שלדברי עו"ד פלדמן אתמול, כל סיפורי בן זיגייר מחווירים לעומתו. הוא קרא לזה פרצה מדהימה במערך הביטחוני. יש סיבה לאיפול סביב הפרשה וזהות האסיר.

ההתקפה מצד חברת הכנסת זהבה גלאון אינה מוצדקת, ממש כפי שההתקפה שלה על מערכת הביטחון בפרשת זיגייר הייתה חסרת ביסוס. ניסו ליצור רושם כאילו יש אסירים בישראל שהועלמו והם מוחזקים ללא שום הליך משפטי וציבורי. התברר אז שכל מערכת הבקרה הציבורית והמשפטית פעלה, אלא שבינתיים הספיקו חברי כנסת מסוימים ליצור מצג שווא בעולם, כאילו יש בישראל בתי כלא תת-קרקעיים.

כך גם במקרה הזה. כאשר הליכי המעצר, החקירה, המשפט והענישה מתבצעים כפי שהם צריכים להתבצע במדינת חוק, והאסיר כלוא בבית סוהר מוכר, לא ניתן לטעון שהסתירו את קיומו של אדם מסוים או אסיר מסוים. אם עורכי דין, בני משפחה ואישי ציבור יודעים על הנאשם, אז לא ניתן לטעון שהוא הועלם. התקשורת איננה נציגת הציבור במקרה זה.

כך גם במקרה X 2. כל הגורמים הרלוונטיים ידעו על קיומו. אבל יש סיבה מוצדקת להסוות את זהותו כלפי גורמים שאין להם סיווג ביטחוני מתאים, וזה יכול לכלול גם את הסוהרים בכלא אילון.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמנון לורד

צילום:

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים. האחרון: "הדור האבוד", ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי

לכל הטורים של אמנון לורד

עוד ב''דעות''

פייסבוק