מזרח תיכון מותש
חזון שתי המדינות מתגשם, בכל המדינות סביבנו: בסוריה, במצרים, אולי אפילו בירדן. מזל שלא עשינו מה שהורו לנו פרס ועדתו
הפלסטינים הגשימו מזמן את החזון, עוד כשהחמאס זרק את פעילי הפתח' מהגגות אל מותם והשתלט על הרצועה. יש שם שתי מדינות לעם אחד, או שניים, עד כמה שאפשר להגדיר אותם כעם. "אנו נביא לילדים של כולם מזרח תיכון חדש, מודרני, לא לפי המלל של האתמול", הבטיח שמעון פרס שוב ושוב. הוא בוודאי לא אחראי לכל ההתפתחויות באזור, אבל הוא צדק: המזרח התיכון מתהפך, כל מה שידעו עליו פושט ולובש צורה, וזוהי רק ההתחלה.
אלא שהדברים לא בדיוק נעים לכיוון שחזו פרס ושותפיו. מי שדיבר על זאב וכבש בימי אוסלו ועבר לאביב עמים חייכני, קיבל טרור וחורף נוטפי דם. חלק מרכזי מהדיקטטורות היציבות של ערב בעידן אובמה התרסקו לתוך שאול אי הוודאות, לתוך עידן של רצח המוני, קנאות אסלאמית וקרע רבשכבתי בתוך העולם הערבי.
"המזרח התיכון בעוד שנה יהיה חדש לחלוטין, אזור של גבולות פתוחים ושל שיתוף פעולה", הבטיח יוסי שריד בימי אוסלו העליזים. זו הייתה התפיסה, ועליה נבנו סדרת הנחות נוספות. העולם הערבי הוצג כפלנטה יציבה, מתואמת, אחראית, שמונעת מאותם מניעים כמו שלנו ופועלת באותם דפוסים. מי שלא עיין לאחרונה בספרו המכונן של שמעון פרס או באסופת נאומיו, מדאבוס ועד אוסלו, מוזמן לקרוא ולהתרשם.
והנה, במקום יציבות ואחריות, במקום יחידות לאומיות ושליטים אמינים, אנחנו חוזרים לימי עלי באבא ומצויים רק בתחילת התהליך. לא ברור מה יקרה הלאה במרכזים המדממים היום ובמקומות שעדיין לא נכנסו למעגל הכאוס. קשה להעריך אפילו איזו מדינה תישאר כיחידה לאומית אחת ואיזו תשוב לשלטון של שבטים ומחנות.
בנוסף, מכל עבר ניכרים האכזריות, הטירוף, ההתעללות, האנרגיות המפלצתיות שפורצות מהאנשים: מהסרת הראשים בסוריה ועד אונס המפגינות השיטתי בכיכר תחריר. במשך שנות דור ניסו למכור לנו שאם רק נוותר על פיסת אדמה נקבל שלום נוסח גרמניה וצרפת, כי הצד השני הוא בדיוק כמונו: הוא חושב כמונו ויגיב בדיוק כמונו לכל שינוי. והנה, אנחנו כבר לא מסוגלים להביט במעשי הרצח, ההתעללות, האונס ההמוני ויתר הזוועות שבני האומה הערבית האצילה מחוללים אלה לאלה.
אבל שמעון פרס, ג'ון קרי ובני הכת האחרים עדיין בשלהם. דבר מהנחות היסוד שבנו לא נותר על מכונו, אבל קודקס ההטפות שבאמתחתם לא השתנה במילה. אין מאורע או התפתחות שיבלבלו אותם: לא חשוב מה קורה - זה בדיוק הזמן ללטף את האויב ולהתפרק מכל נכסינו. ולנו נותר רק לקחת אוויר, להתיישב על הטריבונה ולצפות בערבים הורגים איש את אחיו, ולהודות למזלנו הטוב שלמרות שפעלנו בטיפשות והפקרות, עדיין לא הגשמנו את החזון של פרס, קרי ועדתם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם