מניפולציה תקשורתית

אם לאחר אלפי שעות צילום זה מה שהצליחו הפלסטינים לספק, אז כנראה שחיילי צה"ל הם מלאכים. זה כל הסיפור? חייל שמעכב ילד פלסטיני לכמה דקות?

בן דרור ימיני | 12/7/2013 9:12 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: תקשורת
כבר שנים שחברון היא המקום המצולם ביותר בעולם. פר-קפיטה, יש שם יותר מצלמות מאשר ב"טיימס סקוור" במנהטן או במגדל אייפל בפריז. כל חייל זוכה לשבע זוויות צילום. המצלמות הללו הגיעו לשטח על ידי ארגון "בצלם". המטרה , מן הסתם, הייתה להרתיע את חיילי צה"ל מפגיעה בזכויות אדם. מעין משטרת מצלמות. אם לאחר אלפי שעות צילום זה מה שהצליחו הפלסטינים לספק, אז כנראה שחיילי צה"ל הם מלאכים. לא ברור אם "בצלם" רצה לקלל, אבל ברור שהתוצאה היא תעודת כבוד לצה"ל.

זה כל הסיפור? חייל שמעכב ילד פלסטיני לכמה שניות או דקות? ב"הצלחה" הקודמת של "בצלם" היה לפחות חייל שבעט בילד פלסטיני. הפעם גם זה לא. נותרנו רק עם הגיל של הילד. יש מה למכור. ביום שבו חייל ישראלי עיכב ילד פלסטיני נהרגו עוד 100 בסוריה, רובם חפים מפשע. זה הממוצע היומי. ייתכן שאיזה "לוחם" של אחת הקבוצות הג'יהאדיסטיות ערף ראשים של שלוש נשים. בניגריה או בסומליה או במאלי נטבחו או גוועו מרעב עשרות ילדים.

אבל יש הבדל גדול בין כל הזוועות הללו לבין הילד שעוכב בחברון. שם לא היו מצלמות. העדויות, אם בכלל, יגיעו בעוד שבוע או שבועיים. 130 אלף ילדים גוועו ברעב בסומליה מפני שאנשי ג'יהאד החליטו לא להעביר להם מזון. הסיפור בקושי הגיע לעיתוני העולם. וגם כשהגיע, הוא זכה לסיקור שולי.

ככל שמדובר בדאגה לזכויות אדם או ילדים, הבעיה היא שהסיפור על הילד שעוכב בחברון יזכה להרבה יותר סיקור מההרעבה למוות של 130 אלף ילדים. כך שעודף המצלמות גורם לאחד העיוותים הגדולים ביותר. עיוות מוסרי ועיוות תקשורתי. משום שהדאגה היא לא לילדים פגועים. הדאגה היא רק לילדים שמגיעים למצלמות. התוצאה היא מניפולציה.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני מייצר, באופן יחסי, את מספר הנפגעים הקטן ביותר, אבל גם את מספר הכותרות הגדול ביותר. העניין הוא שהרשויות הישראליות כבר היו אמורות לדעת ששדה הקרב השתנה. בעבר עוד היינו יכולים לומר שמדובר בחוסר ניסיון, בחוסר הבנה, בחוסר רגישות. לא עוד. אנחנו בעידן של "פליווד". כבר למעלה מעשור שהזירה היא המסך הכחול. המאבק הוא על יחסי ציבור. על תדמית. הם לא הצליחו להביס את ישראל בשדה הקרב. הם מנסים להביס אותה באמצעות הפיכתה למפלצת, ושם הם דווקא מצליחים.

ישראל יודעת שזה הסיפור, אבל היא נכשלת. אם "בצלם" היו הוגנים, הם היו צריכים להפיץ את הקלטת עם דברי רקע: אכן כן, הם היו צריכים לדווח, אנחנו מציגים חייל שעיכב ילד. אבל דעו שזו התוצאה אחרי חודשים של עשרות או מאות מצלמות ומעקב בכל שעות ביממה. חיילי צה"ל, הם היו צריכים לספר, אכן שומרים על צלם אנוש. הילד המעוכב הוא חריג. אלפי שעות הצילום שברשותנו מעידים על כללי ההתנהגות של צה"ל. הכל לרשותכם. אתם מוזמנים לשפוט.

זה לא יקרה. אלה לא יהיו דברי הרקע של "בצלם". הרי לא לשם כך נועדו המצלמות. אבל זה הרקע. זה הסיפור האמיתי. וזה הסיפור שחובה על כל אדם הגון לספר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

באיזו מידה תורם תוכן הכתבה לדמוקרטיה?

לא תורם כלל
1 2 3 4 5
תורם רבות
בלוגים של בן דרור ימיני

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

עוד ב''דעות''

פייסבוק