דני גיבור
לדני ליטני, שחגג השבוע שבעים
אַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי?
שֶׁאֲנִי אֲדַבֵּר יוֹתֵר חָזָק?
הֵי דָּנִי,
הוֹפַעְנוּ בְּיַחַד בִּשְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים
אַרְבַּע שָׁנִים כִּמְעַט בְּכָל עֶרֶב
מְהַגָּלִיל וְעַד הַנֶּגֶב
הֵי דָּנִי, אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶצְעַק?
הָיִיתִ הָאָח הַבְּכוֹר שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָיָה לִי
עִם הַגִּיטָרָה וּמַחְזִיק הַמַּפּוּחִית
לִמַּדְתָּ אוֹתִי שֶׁמִּכָּל הַמּוּזִיקָה שֶׁבַּעוֹלָם
בַּסּוֹף זֶה הַבְּלוּז שֶׁנִשְׁאַר לְתָמִיד.
וַאֲנִי לָמַדְתִּי שֶׁהַרְבֵּה יוֹתֵר מַפְחִיד
מִלִקְפֹּץ מֵהֶרְקוּלֶס בְּלֵיל צְנִיחָה קוֹדֵר
זֶה לַעֲמֹד עַל בָּמָה מוּאֶרֶת וְלַחֹשֶׁךְ לְהַגִיד
אֶת הַדָּבָר הָאֲמִתִּי
שֶׁאוֹתוֹ אִישׁ אֵינוֹ אוֹמֵר.
וְכֵן, אֲנִי יוֹדֵע שֶׁאַתָּה בְּקוֹשִׁי שׁוֹמֵעַ
וְגַם אֲנִי חֲצִי עִוֵר אֲבָל יוֹדֵע שֶׁרַק
כְּשֶׁאַתָּה שָׁר אַתָּה שׁוּב מְאֻשָּׁר
וְהַקּוֹל שֶׁלְּךָ עֲדַיִן רוֹעֵם וּמְדֻיָּק.
עָלִינוּ עַל הַבָּמָה אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר
וְהַמִּיקְרוֹפוֹן הָיָה לָנוּ תֶּרַפְּיָה וְנֶשֶׁק וְהֵם,
הַקָּהָל שֶׁלָּנוּ, חַיָּלִים הַלוּמִים, וְהַיּוֹם זֶה בָּרוּר
שֶׁאֲנַחְנוּ הָיִינוּ הַחַיָּלִים שֶׁלָהֶם.
אָח, דָּנִי, רוֹקֶנְרוֹל שֶׁדּוֹהֵר מַהֵר כְּמוֹ רַכֶּבֶת,
עָשָׁן שֶׁל חוֹמֶר טוֹב מִסְתַּלְסֵל תָּמִיד
בַּבָּלַנְס, בָּאוּלָם הָרֵיק זְקוּפָה לוֹלָה יוֹשֶׁבֶת
כְּאִלוּ שֶׁהִיא לְפָחוֹת מַלְכַּת אֲרְצוֹת הַבְּרִית.
וְאֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ הִכְנַסְנוּ לַמַּנְהִיגִים וְלַשָּׁרִים,
לַאֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה וְלַמַּסְתִּירִים אֶת אֶלֹוהִים,
וְהָיִינוּ זְרוּקִים וְהָיִינוּ צְעִירִים,
עִם שְֹעָרוֹת אֲרֻכּוֹת וְגִ’ינְס קְרוּעִים.
שַׁרְנוּ עַל תְּשׁוּבוּת שֶׁנֶּעֶלְמוּ עִם הָרוּחוֹת
וְעַל גֶשֶׁם כָּבֵד שֶהוֹלֵךְ לִפֹּל, וּבֵינֵינוּ
עַד הַיּוֹם עָשִֹינוּ בִּשְׁבִיל דִילֶן, עִם כָּל הַכָּבוֹד,
הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁבּוֹב הַזָּקֵן עָשָֹה בִּשְׁבִילֵנוּ.
דָּנִי פֶּאֶר עַל הַפְּסַנְתֵּר, בּוֹרוֹכוֹב בְּגִיטָרָה בָּס,
לֹא יוֹדֵע אֵיפֹה הֵם הַיוֹם אֲבָל אָז נִרְאֵינוּ
כְּמוֹ עוֹד לַהֲקָה בְּרִיטִית שֶׁמַּחְרִימָה אוֹתנוּ וּמֵאָז
שָׁנִים חָלְפוּ, הֵי דָּנִי, וְנִפְרְדוּ דְּרָכֵינוּ.
וְאוּלַי זֶה גַם טוֹב שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְּחָרְשִׁים
וְהֵי דָּנִי, אַתָּה בֶּאֱמֶת לֹא מַפְסִיד כְּלוּם,
הַשִּׁירִים הַחֲדָשִׁים הֵם אֲיוּמִּים וּנְדוֹשִׁים
וְעָדִיף לִהְיוֹת חֶרֶשׁ מֵאֲשֶׁר לָמוּת מִשִּׁעֲמוּם.
וְאַתָּה לֹא רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַתָכְנִיּוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה
עִם כּוֹכָב שֶׁנּוֹלַד וְּכַעֲבֹר רֶגַע הוּא הָיָה,
וּכְבָר אֵין חֹמֶר וְאַתָּה לֹא מַאֲמִין לְכַמָּה נָמוּךְ זֶה הִגִּיעַ
וְכַנִּרְאֶה כָּכָה זֶה כְּשֶׁאַתָּה מִשְׁתָּמֵּשׁ בְּסַמֵּי פִּיצוּצִיָה.
אַתָּה זוֹכֵר, הָיִינוּ הָאָמָּנִים שֶׁל הַשְֹּמֹאלָנִים
וְלָצֵאת מִכָּל הַשְׁטָחִים וּמִיָּד!
אֲבָל הֵי דָּנִי, כַּמָּה הָיִינוּ נוֹתְנִים
בִּשְׁבִיל לְהוֹפִיעַ בְּנוּאֵבָה עוֹד פַּעַם אַחַת!
הַבָּנוֹת הֲכִי יָפוֹת, הַגַַּלִּים הֲכִי חַמִּים,
אַתָּה הָיִיתִ אִישׁ חָסִיד וַאֲנִי הָיִיתִי אָי יָי יָי.
בַּחֲצִי שְׁקִיעָה בַּחֲצִי עֲלוּמִים
בַּחֲצִי שֶׁמֶשׁ טוֹבַעַת בַּחֲצִי הָאִי סִינַי
שֶׁגַּם עָלָיו כַּיָּדוּעַ וִתַּרְנוּ
כְּמוֹ עַל הַשְּׁמִיעָה וְעַל הַרְאִיָּה
בַּיָּמִים שֶׁרַק זֹהַר הָיָה בֵּינֵינוּ
וְזֶה הָיָה הַכֹּל בֵּינְתַיִם,
אֲבָל, הֵי דָּנִי, זֶה הָיָה!
הֵי דָּנִי גִּבּוֹר, זֶה אֲנִי,
וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלֹּא מָצאוּ לְךָ עֲדַיִן תַּחְלִיף.
אָז אַל תַּפְסִיק לָתֵת לָהֶם בָּרֹאשׁ,
וְיַאלְלָה, צִיף צִיף מֵעַל הָרְצִיף.
© יהונתן גפן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם