עם חצי תאוותנו בידנו: אין בשורה מבג"ץ
כשהשאלה מה אסור מתגללת לבית המשפט, מתעוררת אצלנו תחושה לא נוחה. את זה צריכים לקבוע הח"כים, לא שופטי העליון
עוד בנושא:
- העליון קבע: "צבי בר לא יתמודד מחדש על ראשות עיריית רמת גן"
- היועמ"ש: צבי בר אינו ראוי לכהן כראש עיר
מי שציפה שמבג"ץ תצא בשורה באשר לכשירותם של ראשי רשויות שעל ראשם מרחף כתב אישום, יצא ורק חצי תאוותו בידו. מן הצד האחד, כשהנשיא אשר גרוניס מצהיר ש"מבחינה ציבורית קיים קושי רב שהמשיב (צבי בר) ימשיך לכהן בתפקידו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום חמור" וחבריו להרכב מוסיפים הערות דומות, הרי שהמסר ברור; מן הצד השני, פסק דין עקרוני ומנחה שילמד אותנו מה דינם של אותם ראשי רשויות רבים שבילו בשנים האחרונות בחדרי החקירות לא קיבלנו.
צבי בר, שהבין לאן נושבת הרוח, עשה חסד עם השופטים ולא אילץ אותם לקבוע מסמרות בסוגיה מורכבת זו. חסד נוסף עשה עם עמיתיו שקיבלו עוד קצת זמן על הגלגל לפני שיוחלט מה ייעשה בהם.
מדובר בסוגיה לא פשוטה - גם משום שראש העיר נבחר אישית על ידי הציבור, גם משום שהחוק לא מחייב אותו ללכת כאשר מוגש נגדו כתב אישום, וגם, כמו במקרה של בר, משום שמועצת העיר החליטה לא להדיח אותו חרף האישומים נגדו.
מנגד, יש משהו לא סביר בסיטואציה שבה ראש העירייה ממשיך לכהן, כאילו לא אירע דבר, אחרי שפרקליטות המדינה הגישה נגדו כתב אישום באשמת קבלת שוחד. בואו נודה על האמת: מנהל סניף בנק שהיה מואשם - ואפילו היה רק חשוד - בפרשה מעין זו, לא היה נשאר בתפקידו ולו רגע אחד מיותר - ממש כמו שאיש לא היה מאפשר לגננת להמשיך בתפקידה כשהיא מואשמת בהתעללות בילדים רק משום שהיא טרם הורשעה.
אז נכון שראש העירייה הוא נבחר ציבור בעוד שני האחרונים לא, אבל ראש העירייה החשוד או הנאשם הוא איש אחר לחלוטין מאותו חף מפשע צח ונקי שתושבי העיר שלשלו את הפתק הנושא את שמו לקלפי לפני כמה שנים. חזקת החפות אכן מחייבת להתייחס אליו כאל מי שלא הורשע, אבל היא לא מחייבת לשים בידו הנאשמת את הקופה הציבורית יחד עם גורלם של 50 או 200 אלף אזרחים. למדינה יש אחריות לשמו הטוב, אבל לא פחות מכך לרבבות תושביו.
צריך גם לזכור שלפרקליטות יש אחריות רבה למקום שבו אנחנו נמצאים היום. קחו למשל את תיקיהם של יוסי בן-דוד, ראש עיריית יהוד, ושמעון גפסו, ראש עיריית נצרת -עילית, שהעלו אבק בפרקליטות במשך שנים. אם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין דואג כל כך לגורל נתיניהם של אלה, כפי שנשמע לאחרונה, שיתכבד ויעשה הכול כדי שענייניהם לא יימרחו שנים ארוכות.
והערה אחרונה: צריכה להתעורר תחושה לא נוחה כשהשאלה מה אסור ומה מותר מתגלגלת לפתחם של שופטי בית המשפט העליון. זה לא חייב להיות כך; החוק הקיים איננו אוסר התמודדות של ראשי ערים במצבו של צבי בר, ואיננו מחייב אותם לפרוש מתפקידם. אם יש לנו רצון להחיל כאן נורמות נקיות יותר זה נפלא, אבל את זה צריכים לעשות איתן כבל, ויריב לוין וזהבה גלאון - לא אשר גרוניס ועדנה ארבל. אם יש בעיה בחוק, שישנו אותו. להשאיר את החוק הקיים ולחכות ששופטי בג"ץ ילושו אותו כדי לייצר ממנו משהו שגם המחוקק לא חשב עליו זה בעייתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם