שימוש לרעה בסמכות
מה שעושה וינשטיין אינו לגיטימי. הוא נוטל לעצמו סמכות שאינה מוקנית לו בחוק כדי לטרפד מהלך פוליטי. מול זועבי, אגב, הוא פעל אחרת
- אשת היועמ"ש הורשעה בהעסקת עובד זר שלא כחוק
- פרשיית הבושם של פרנקל: וינשטיין חוקר
- היועמ"ש קבע: הרב שמואל אליהו לא ראוי להתמודד לרבנות הראשית
להתווכח זה לגיטימי, אבל מה שעשה וינשטיין הערב אינו לגיטימי. על פניו, היועץ המשפטי לממשלה נטל לעצמו סמכות שאינה מוקנית לו בחוק כדי לטרפד הליך דמוקרטי. כי נקודת המוצא היא שהיועץ חייב לפעול במסגרת החוק, וחוק הרבנות הראשית לישראל תש"ם (1980) אינו מקנה ליועץ המשפטי לממשלה כל מעמד בעניין כשירות המועמדים לתפקיד הרב הראשי.
אם היועץ סבור שיש מקום להגיש כתב אישום נגד אדם בגין עבירות שביצע, יתכבד ויגיש כתב אישום. אגב, גם אז רק במקרים חריגים מאוד עצם הגשת כתב אישום ימנע מאדם מלשאת בתפקיד ציבורי, כפי שהכריע השבוע בג"ץ בתיק צבי בר. ברוב המקרים תידרש הרשעה. אולם הרב אליהו לא התקרב אפילו למחוזות הללו. התיק נגד רבה של צפת נגנז לפני שלוש שנים בלי שהוגש בו כתב אישום, ולכן כלל לא ברור מהיכן שאב וינשטיין את הסמכות לטרפד את מועמדותו של האיש.
אגב, בחוות דעת שפרסם השבוע המכון למשילות ודמוקרטיה צוטט פסק דין של בג"ץ שביטל את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה במקרה דומה, שבו הורה היועץ לגוף בוחר להימנע מלדון במועמדותו של אדם מסויים. בג"ץ קבע אז כי היועץ חרג מסמכותו (בג"ץ 4648/08 - יואל לביא נגד ראש הממשלה ואח').
אם החוק כל כך ברור, אז מה גורם לווינשטיין לצפצף עליו ולהתערב באופן פסול בהליך דמוקרטי? ייתכן שהוא מעריך שעל החלטות שכאלה הוא לא ישלם שום מחיר ציבורי. שהם יתקבלו בהבנה, שלא לומר באהדה, אצל קובעי הטעם. וכך, בחנין זועבי, שבוודאות עברה על החוק, הוא לא העז לגעת ובנגיד הנכנס פרנקל, שנתפס על ידי מבקר המדינה בשוד הקופה הציבורית. אולם את הרב אברהם יוסף והרב שמואל אליהו קל יותר ליירט. מעטים הם כלי התקשורת שיזעקו מול האקט הכוחני של היועץ.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם