חרם ישן-חדש
בירושלים מעריכים שבאיחוד לא התכוונו לצעד מרחיק לכת, אבל המשמעות שלו בהחלט כזו, ומחזירה את יחסי אירופה עם היהודים לתקופות אפלות
היה ידוע שהצעדים של נציבות האיחוד האירופי נמצאים בקנה. היו בממשלה שתי גישות לטיפול במשבר המתפתח: האחת הייתה שצריך להתחיל לדבר ולנהל מגעים עם האירופים כדי לא לחטוף הפתעה אסטרטגית בתחום הכלכלי-מדיני. הגישה השנייה הייתה שאסור להיכנס בנושא הזה של החרם על ההתנחלויות לדיאלוג. הסיבה: זה ייתן למהלך לגיטימציה. אלה שתמכו בגישה של "לא לנהל על זה משא ומתן" הבטיחו: תהיה התרעה מוקדמת על המהלך. ראש הממשלה תמך בלא להעניק למהלך לגיטימציה באמצעות מגעים למניעה. עכשיו, אחרי מה שמתואר על ידי בכירים בממשלה כ"ברוך", מקדיש נתניהו מאמץ מוגבר לבטל את המהלך האירופי.
עוד בנושא:
- נתניהו לקרי: הנחיות האיחוד עשויות לפגוע במו"מ
- ישראל: נפרוש מפרויקט המחקר של האיחוד
- דעה: איוולת ישראלית, איוולת אירופית
ההערכה היא שהאירופים לא התכוונו למהלך מרחיק לכת, אבל המשמעות היא בהחלט מרחיקת לכת. בממשלה מכינים חבילה של צעדי נגד, אם המהלך האירופי ייכנס בסופו של דבר לתוקף (ינואר 2014 ). המסר של הצעדים: אם אתם בחוץ, אתם בחוץ לגמרי. אם אתם, האירופים, קובעים מראש מה תוצאות המשא ומתן, לא תהיו מעורבים בכל מה שנעשה כאן. לא תוכלו להשקיע בתשתיות בשטחי סי. יש שם מאות פרויקטים של תשתיות. כמו כן, האירופים לא יוכלו להעביר עוד כספים לעמותות ישראליות שפועלות מעבר לקו הירוק. ראש הממשלה עוד לא נותן לתוכניות האלה גיבוי.
מהרבה בחינות, הצעד שישראל הסכימה לבצע לפני עשר שנים, בנובמבר 2003, היה לא פחות חמור מהמהומה העכשווית. אז, בתחילת כהונתה של ממשלת שרון השנייה, קיבל שר התעשייה והמסחר דאז אהוד אולמרט את הדרישה האירופית לסמן את כל הסחורות הישראליות לפי מקורן ומקום הייצור שלהן. דהיינו, העולם היה חייב לדעת אם מדובר בתוצרת של התנחלויות.
פירוש המהלך היה שסחורות שסומנו כמיוצרות מעבר לקו הירוק היו חייבות במס מיוחד בשוקי האיחוד האירופי. וגם פה קבור חלק מהכסף. מדינת ישראל למעשה סבסדה את עלות המס הזה עבור היצרנים שייצאו את סחורתם לכל מקום בעולם. משהו דומה למימון שהממשלה תעניק לעלויות האבטחה של חברות התעופה הישראליות, ובייחוד אל על, במסגרת הסכם השמים הפתוחים. גם בהסכם הזה חתמה ישראל על סעיף שמוציא את כל מה שמעבר לקווי 4 ביוני 67' אל מחוץ לתחולת ההסכם.
בממשלה רואים את עיקר החומרה של הצעד האירופי בכך שהוא מתחיל ליצור בידול בתוך המדינה. מעין צעד מלחמתי שנועד לפצל את החברה. גם מבחינה סמלית המעשה האירופי חמור. מה שמריח כהתחלה של חרם מחזיר את יחסי אירופה עם היהודים לתקופות אפלות. יש פה מדרון חלקלק.
המהלך האירופי נוגע לשלושה תחומים: מענקי מחקר, מחקר ופיתוח מדעי ומימון לפרויקטים. בתחומי המסחר אין לזה השפעה. באקדמיה יש חשש שתהיה לצעדים האירופים השפעה. בתחום ההיי-טק ככל הנראה לא תהיה השפעה. הבעיה היא שכל חברה שיושבת בהרצליה ורוצה להשתתף בפרויקט באירופה - צריכה לחתום כי אין לה פעילות ונוכחות מעבר לקו הירוק. זה כולל את הגבעה הצרפתית. תיאורטית זה מאיים גם על בנקים.
באירופה יש שינוי הדרגתי שמוביל לחרם. "אם משהו באמת יתפתח, נדע הרבה לפני שזה יקרה", הובטח לראש הממשלה נתניהו. בנושא הזה הייתה תקלה, שנובעת כנראה מחוסר מיומנות בדרגי השטח. אצל האירופים, ובייחוד הנציגים הספרדים הבכירים בעבר, חאבייר סולנה ומיגל מורטינוס, הרעיון של הטלת סנקציות עד כדי חרם על ישראל בוער בעצמותיהם זה שנים רבות. בספרד יש אבטלה של 25 אחוז, פעילות כלכלית אפסית, וסטודנטים מקבלים את התואר והולכים לקבץ נדבות ברחובות.
ובכל זאת, אקט אנטי ישראלי ופרו-פלסטיני הוא חלק מהמבנה הרגשי-אידאולוגי שלהם, גם אם אינו רציונלי. כך גם מדינות סקנדינביה. בעניין הזה יש סימביוזה בינם לבין השמאל הישראלי. לא בטוח שישראל תוכל לחיות לנצח בתרגילי חמקנות. ההלם העכשווי הוא הזדמנות. הממשלה תצטרך להחליט אם מדובר במלחמה פוליטית נגדה, ולפעול בהתאם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם