חובת ההוכחה עוברת אל הרבנים החדשים
הרב לאו והרב יוסף צעירים ושאפתנים מספיק כדי לחולל את המהפכה ברבנות. אם יצליחו לאסוף את הציבור סביב התורה אך עדיין להיצמד להלכה - הם ייזכרו כמי שהביאו בשורה אמיתית לעם ישראל
אך למרות הדמיון, לא רק הבדלי השנים מבדילים בין הרבנים היוצאים לאלו הנכנסים. מערכת הבחירות הזו הציבה במוקד הוויכוח ביקורת נוקבת מאי-פעם על הרבנות הראשית וכל אחד מהרבנים שהתמודדו לתפקיד הבטיח לשנות את המצב הקיים. הרב לאו והרב יוסף, "הבנים של", הבטיחו כל אחד בדרכו להפוך את הרבנות למאירת פנים וידידותית לחילוני המצוי.
כעת חובת ההוכחה עליהם. אם ירצו נוצר עבורם מומנטום היסטורי לחולל מהפכה. לשם כך הם לא צריכים להקל בתורה - בדיוק להיפך. עליהם להיצמד לספר השולחן-ערוך ולאחד את כל העם סביב הרבנות - גם את החרדים - כדי שזו תישאר רלוונטית. אבל עליהם להפוך את המערכת למסבירת פנים. הם יצטרכו לעודד צעירים חרדים ודתיים לגשת לבחינות לרבנות ולהעמיד דור של רבנים מחתנים שיהיו גם צעירים ונחמדים; עליהם להפוך את שירותי הרבנות לנגישים ומודרניים, בניגוד לתדמיתם כיום; ובעיקר הם צריכים לשנות את החומר האנושי ממנו מורכבת כיום מערכת הרבנות. במקום פקידים שרואים ברבנות מקום עבודה נוח, יש להביא למערכת צעירים שרואים ברבנות שליחות של אהבה ונתינה לעם ישראל.
המבחן הגדול של הרבנים הנבחרים יהיה להוכיח כי ניתן לנהל רבנות מאירת פנים ואהובה על הציבור, גם מבלי לשנות "בקוצו של יו"ד" את עקרונות ההלכה היהודית.
בניגוד למה שהוצג בתקשורת, המאבק בין הרב סתיו לבין הרבנים החרדים לא היה בנוגע לשמירת ההלכה. גם הרב סתיו סבור שאסור לפרוץ גבולות בגיור או בנושא הנישואים. הוא רק ביקש לייעל את המערכת, ואת המהפכה הזו מסוגלים לעשות הרבנים החדשים אפילו טוב ממנו, כי אותם איש לא ינסה לעצור. השאלה היא רק עד כמה הם רוצים.
במקום להתכסות בפצעים שהותירה מערכת הבחירות עקובת המאבקים, הרבנים הנבחרים יכולים לנצל את הביקורת הקשה שהוטחה ברבנות - ואפילו את הקמפיין הנגטיבי של הרב סתיו - כדי להגיע לפקידי הרבנות ולהציב להם עובדה מוגמרת: או שאתם משתפים פעולה, או שתאלצו לפרוש. כי המאבק כעת הוא של להיות או לחדול.
הרב לאו והרב יוסף צעירים ואמביציונרים מספיק כדי לחולל את המהפך. אם יהפכו את הרבנות לגוף שאמון על התורה אך מסביר פנים לכל אדם, ייזכרו כמי שהביאו בשורה אמיתית לעם ישראל וגם תומכי הרב סתיו יברכו אותם. מי שנדרש להוביל את המהלך מבין השניים הוא הרב דוד לאו, שמחזיק בניסיון של 17 שנה כרב עיר ויודע כיצד לנהל מערכת כמו הרבנות. הוא יצטרך להסביר לפקידי הרבנות כי הגוף הזה אמור להוות מעין שגרירות של יהדות עבור כל יהודי בישראל.
בשולי מערכת הבחירות, גם למפסידים במרוץ נותרה עבודה לשנים הקרובות:
הרב שמואל אליהו חוזר לעירו צפת ויצטרך להמשיך את המערכה לקראת הבחירות הבאות, בעוד עשור. הסערה התקשורתית סביבו הסיטה את הפוקוס מאישיותו הייחודית, המשלבת עמידה עיקשת על עקרונות תורניים, אך גם פתיחות גדולה לחילונים. אולי בפעם הבאה הציבור הישראלי יהיה מוכן לראות גם את חיוכו הרחב ולתת לו צ'אנס להמשיך את מורשת אביו.
הרב יעקב שפירא ישוב לישיבת "מרכז הרב" ויידרש לבנות את המעמד שחסר לו הפעם - קודם כל בציבור שלו הדתי-לאומי - כממשיך דרכו של אביו וכראש הישיבה שהייתה ונותרה הסמל המובהק של הציונות הדתית.
המועמד שבלט ביותר במערכה - הרב דוד סתיו, ישוב לארגון "צהר", בראשו הוא עומד, ויידרש להוכיח נאמנות למהפכה, גם מחוץ לממסד הרשמי. יש לקוות שהקרבה שהפגין כלפי החרדים בישורת האחרונה של המרוץ, תמשיך ללוות אותו, כדי שיצליח להוות דמות של אחדות, גם בקרב רבני הציבור שלו (שגם שם ראו בו סדין אדום) וגם בציבור הרבני הכללי.
ויש עוד מפסיד והוא הרב שלמה עמאר. הוא אמנם לא התמודד בבחירות, אך מועמדו, הרב בוארון, הפסיד בקרב עם הישג זעום של 28 קולות. הרב עמאר התמודד ראש מול ראש נגד הרב עובדיה יוסף והציב מועמד משלו מול מועמד ש"ס ובנו של הרב עובדיה. בקרב הזה הוא הימר על כל הקופה ולעולם לא יוכל להשיב את הגלגל לאחור. הוא הלך עד הסוף, אבל נותר בלי כלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם