לשרוד חצי שנה
ככל שנתקרב לנובמבר, המנוף האמריקאי ילך וייסדק. הנשיא אובמה לא יתלהב להפעיל מכבש לחצים על ישראל ערב הבחירות לקונגרס
מה שיחזור כמעט בוודאות זהו הדפוס מ-2010, שהציב את ישראל מול הרשות הפלסטינית ואת ראש הממשלה נתניהו מול הנשיא אובמה. בסוף 2009 נוצרו התנאים הטובים ביותר למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים - תנאים הרבה יותר חיוביים בהשוואה להיום.
נתניהו ביצע שני מהלכים חסרי תקדים מצד ממשלת ימין: הכרזה דרמטית על נכונות לפתרון הכולל הקמת מדינה פלסטינית, ויותר מאוחר גם הסכמה להקפאת הבנייה למשך עשרה חודשים. באופק הייתה המתנה דרוכה לבחירות לקונגרס בארצות הברית בנובמבר 2010.
הניצחון הרפובליקני הגדול בבחירות הללו שימש היטב את ממשלת נתניהו במתווה העימות עם ממשל אובמה. הממשל אמנם לא היה מבודד, אבל לישראל היה גב ציבורי רחב ואיתן באמריקה. המפתיע הוא שיש חזרה על התסריט הזה כמעט אחד לאחד.
כחצי שנה בלבד לאחר השבעתו בפעם השנייה, שיעורי התמיכה באובמה נמצאים שוב באותה רמה דלת קלוריות כמו ב-2010. הוא התחיל עם תמיכה מסיבית, הרבה מעל 50 אחוז, ולעת קיץ הוא בדשדוש עמוק עם 46-45 אחוזי תמיכה, ומעל 50 אחוז שאינם תומכים בו.
על הרקע הזה שוב צופים בארצות הברית שבבחירות לקונגרס של נובמבר 2014 הרפובליקנים יפצו את עצמם על ההפסד בבחירות לנשיאות, ויש להם אפילו סיכוי להשיג רוב דחוק בסנאט. כלומר, לאובמה היה עניין להתחיל תהליך מדיני משמעותי מוקדם ככל האפשר.
ככל שנתקרב לנובמבר המנוף האמריקאי ילך וייסדק. אובמה לא יתלהב להפעיל לחץ על ישראל ערב הבחירות. הרפובליקנים יחזרו לבולטות, ואיתם תחזור התמיכה בישראל להיות משמעותית יותר.
מדובר כרגע במשא ומתן שיימשך תשעה חודשים או שנה. לראש הממשלה נתניהו יהיה עניין ברור למשוך את הזמן במשא ומתן ככל שרק אפשר, וזאת בין אם הוא נערך לפיצוץ השיחות ובין אם הוא באמת מעוניין להגיע להסדר כלשהו. ככל שניכנס עמוק יותר ל-2014, כך צפויים האמריקאים לנוע יותר לצד שלנו מסיבות של פוליטיקה פנימית.
אם צפוי מכבש לחצים אמריקאי, הוא יהיה בתקופה הקרובה, בחצי שנה הבאה. רבים שואלים בתמיהה מדוע כל כך חשוב לאמריקאים להתעסק עם הנושא הישראלי-פלסטיני בשעה שהבעיות האמיתיות נמצאות במקום אחר, בחזיתות אחרות. ההסבר פשוט: כמו בכל תחומי מדיניות הפנים, בקדנציה השנייה שלו אובמה פועל לפי המצע האידאולוגי שלו, ופחות לפי סדר עדיפויות של אינטרסים לאומיים אמריקאיים.
עד כמה שזה יישמע משונה, הגרעין האיראני הוא שאלה ממין האינטרסים הלאומיים, ולכן הוא מטופל בעדיפות משנית. הסכסוך הישראלי-פלסטיני ניצב גבוה מאוד בסולם האידאולוגי של חוגי הממשל, ולכן הוא מטופל בסדר עדיפות דומה לנישואי הומואים ולמשבר ביחסים הבין-גזעיים, שפרץ מחדש בעקבות הזיכוי השנוי במחלוקת של ג' ורג' זימרמן מהריגתו של הנער השחור טרייוון מרטין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם