שיפודים
איך תחקיר עיתונאי שעשיתי חשף מחדל בחקירה ומי גנב את לי את הרעיון לתוכנית ריאליטי חדשה
בגלי צה"ל שידרה אלי הוכנברג בבוקר חמישי שעבר סיפור כזה: לאהבה, כך מתברר, אין גיל. כך גם לרגשות עזים אחרים. בחלוף שנות נישואים ארוכות וילדים משותפים, עדיין חש תושב שדרות בגיל 99 רגשות קנאה סוערים כלפי רעייתו, בת 96.
הוא הגיע לתחנת המשטרה בעיר כשסימני חבלה ניכרים בפניו. לשוטרים סיפר שרעייתו השליכה עליו ספר ופצעה אותו. הרעיה זומנה לתחנה וסיפרה שבעלה חשד בה שהיא מנהלת רומן מאחורי גבו. מה פתאום, ועם מי? היא התגוננה. והוא השיב: עם גבר שהגיע הביתה לקחת מסמכים.
לחוקרים סיפרה ששום גבר לא נכנס לביתם, ושקנאתו של בעלה העבירה אותו על דעתו. לדבריה, נמאס לה מהטענות ולכן השליכה לעברו ספר. בתחנת המשטרה הוחלט להפריד בין הניצים בסבך הקנאה והאהבה, והם שוחררו בתנאי הרחקה. בנוסף הועבר דיווח לפקידת סעד לקשישים.
זוהי הידיעה שנמסרה בגלי צה"ל, ואני, במעמקי חדרי מול הרדיו, שאלתי את עצמי בקול רם: "איזה ספר?"
איזה?
השאלה לא נתנה לי מנוח, לכן דיברתי מיד עם אלי הוכנברג, החמאתי לה על הידיעה הזו, ושאלתי: נו, איזה ספר?
"אוי, אני לא יודעת", היא ענתה.
באותה הזדמנות איחלתי לאלי שחרור מוצלח. זו הייתה תוכניתה האחרונה כחיילת בגלי צה"ל, ולמדתי שהיא נוסעת ללמוד בהרווארד. הצדעתי. לא כל אחד מתקבל להרווארד, והצדעתי שנית כשהבנתי שהיא נוסעת ללמוד יהדות. לא מדובר בחזרה בתשובה, היא חילונית, אבל כדבריה: "מה לעשות, אני אוהבת את העם שלי".
נחזור לפרשת האהבה בשדרות. ולשאלה איזה ספר זרקה האישה על בעלה המאוהב מדי? אני מקווה שהיא לא זרקה עליו ספר קודש. זה מוגזם, וגם כבד מדי.
אלי, כעיתונאית נאמנה אפילו ביומה האחרון, סירבה להסגיר לי את המקור לידיעה, אבל עיתונאי זקן כמוני לא צריך שיאכילו אותו בכפית. צילצלתי למשטרת שדרות, ובסופו של תהליך קטן הועברתי לדוברת מרחב לכיש של המשטרה, עו"ד שלומית זכריה־ספיר. היא המקור, והיא הכירה את פרשת האהבים הזו.
אחרי ששמעתי את כל הפרטים שאלתי: "אז תגידי לי בבקשה, איזה ספר היא זרקה עליו? זה ממש מסקרן אותי".
הדוברת לא ידעה, ורק קיוותה שזה לא ספר עב כרס כמו מלחמה ושלום.
בשני כרכים, הבעתי אני את דאגתי.
כך הגענו עד האפשרות שהיא זרקה עליו את אנציקלופדיה "אביב" באריזה. בכל אופן, דוברת מרחב לכיש הבטיחה לבדוק. הנה תשובתה הסופית:
"בדקתי, ולא שאלו איזה ספר היא השליכה עליו..."
ואללה, חשפתי רשלנות בחקירות המשטרה ואולי אפילו העלמת ראיות לפשע. תעלומה בלתי מפוענחת: האם בן ה־99 הקנאי חטף מאהובתו בת ה־96 ספר שירה, או ספר פרוזה? ספר מדעי או ספר הומור זול? ספר מתכונים או דיאטה?
עיתונאי חוקר היה קם עכשיו, נוסע לשדרות, ועובר מדלת לדלת אצל כל בני ה־99, עד שהיה מגיע לספריה שהספר נזרק ממנה, מזהה איזה ספר לא הוחזר למקומו כראוי, מגלה קמט בצד התפר וחושף את האמת. הייתי עושה זאת, אלמלא הודעת האישה שהיא לא מכניסה גברים הביתה.
נותר לי רק להעלות השערות. פסלנו את האפשרות שזהו ספר קודש, כגון כרך ש"ס. זה גם בטח לא ספר מן הספרות העברית המודרנית, כי אלה הם ספרים בכריכה רכה שאינם גורמים כל נזק למי שהם פוגעים בו. שוטרי שדרות היו מגדירים אדם שמתלונן שזרקו עליו ספר עברי מודרני כמטריד בנושא שאין בו עניין לציבור.
אולי היא זרקה על בעלה הקנאי ספר הדרכה לחיי נישואין? זה בהחלט בכיוון, אם כי ממש אשמח לגלות שהיא זרקה עליו את כל כתבי שייקספיר, כולל אותלו, יצירה נצחית שעניינה קנאה עזה ולא רציונלית.
ריאליטי הוא הדבר היחיד בטלוויזיה היום. פעם הייתי בהרצאה בראש פינה. ממציא הריאליטי דיבר שם, והסביר שעשו את הריאליטי כי לא היה כסף לדרמה, אבל מאז הריאליטי זוכה לערוץ שמשדר אותו 24 שעות משעממות ביממה, ואילו הדרמה משודרת לסנובים שלא מדליקים טלוויזיה. בצדק. ממילא אלה דרמות על בעיות של אנשים עם מכונית מתחת לבית, בעיות שרוב תושבי העולם לא מבינים מה הבעיה בהן.
העתיד הוא ריאליטי, ועליי להפסיק להתנגד. לא אשאר מאחור. ישבתי הבוקר והגיתי את הריאליטי של העונה הבאה.
מאסטר פיקולו: פעם כתבתי, איך זה שיש כל כך הרבה תוכניות בישול ואין שום תוכנית לרחיצת כלים? בכל מסעדה יש פיקולו שתפקידו להוריד את הכלים מן השולחן, ותוכניתנו תבחר את הפיקולו הכביר בכולם. מתמודדים ינהרו למיון ובפני הנבחרים יוצבו משימות: מי מפנה הכי מהר מהשולחן, כולל פירורים? מי מדיח הכי יסודי? (מדיח כלים, לא מדיח את חבריו לריאליטי). אין חוכמות: השופטים יסתכלו בכוסות מול האור. מי מניח סכו"ם במגירות כשהמזלגות כולם פונים לאותו כיוון? האם יש מלח במלחייה, והאם החורים לא סתומים, ושאר המשימות המלהיבות שבסופן בהצבעת השופטים והצופים יודח המודח ויוכתר המאסטר פיקולו הגדול, ואז יהיה לו שם עולם וחוזי פרסום לכלי מטבח.
סוֹפֵר נולד: תוכנית שבה 12 סופרים ומשוררים יאותרו מבין עשרות אלפי המועמדים שיירשמו. רצוי אחד פליט אריתראי ואחד הומו. בכל תוכנית כל אחד מהם יצטרך לחבר טקסט מרגש בן 250 מילה, כולל שני דימויים חדשים, ואז לקרוא את מה שכתב מול השופטים ולקבל את הערותיהם לשבט או לחסד, למעבר לתוכנית הבאה או להדחה. הפרס הראשון הוא מועמדות לנובל, והתוכנית הבאה היא להפוך את פרס נובל לריאליטי, כי עד כה זהו משאב ריאליטי בלתי מנוצל, וזמן פרסום נפלא הולך סתם לאיבוד.
סוּפֶּר־ג׳יגולו: עשרה גברים שרמנטיים שראו את הסרט "ג'יגולו אמריקני" יתייצבו לתוכנית לאחר מבחני מיון הכוללים בחירת עניבה מתאימה לחולצה וזיהוי אזורים ארוגניים. צופות בודדות שהתייאשו מאתרי ההיכרויות יוכלו לבקש להיכנס לתוכנית, והקהל ידרג במסרונים את תהליכי החיזור הרומנטי, ואת הסיפוק הנפשי והחייתי שכל ג'יגולו יעניק לכל אחת מהמשתתפות. הזוכה יזכה במימון להקמת מפלגה ויהיה ראש הממשלה הבאה.
עוד רעיונות:
סופר־נני - לתוכנית ישלחו הצופים בכל שבוע ילדים פרועים, ועשר סופר־נניות יצטרכו להשכיב אותם לישון בשידור חי. משימת הסיום: יכריחו את הילדים להתחלק באייפד אחד.
כובסת ומגהצת, דה וויס - המתחרות (והמתחרים) יקבלו שקי כביסה מהצופים, והשופטים יבחנו את הכביסה הנקייה בלי לראות את הכובסים והמגהצים, ורק אז יחליטו אם להסתובב. במהלך התוכנית יפתיעו את המתמודדים במגוון כתמים קשים, הם יצטרכו לזהות מאיזה יין נוצר כל כתם, ויתמודדו עד ייאוש באריגים שמאבדים צבע ובגיהוץ בלי מגהץ קיטור, ובשלב הגמר - גיהוץ במגהץ ללא חשמל במדבר באי בודד בתיאלנד בלי תאילנדית.
מאסטר פחח רכב - אתם כבר מבינים את הפוטנציאל, כולל משימת הגמר: מטוטל־לוס של דה־שבו לחדש מהניילונים.
לישראל יש מתקתק דברים - משלם חשבונות, עובר בבית מרקחת, מעביר טסט, מבקר את אמא, מלווה טיול שנתי ומגיע בזמן להופעת בלט לילדה.
רב ראשי נולד - טוב, את הריאליטי הזה ראינו השבוע. גנבו לי. ככה זה בתעשייה.
השלולית עלתה השבוע על גדותיה בזרם טיפות שניתזו מגביעי שמפניה: נסיך נולד בבית המלוכה הבריטי. בורסת ההימורים גועשת: מי המכשפה שתהפוך אותו לצפרדע, ומתי תגיע נסיכה ותגאל אותו בנשיקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם