שחרור האסירים: לא מנהלים מדינה דרך כאב
הבטן מתכווצת למראה רוצחי יקרינו מסמנים ניצחון בידיהם, אבל שלום עושים עם אויבים. חידוש המו"מ הוא אינטרס ישראלי ראשון במעלה
עוד בנושא:
- הממשלה הכריעה: 104 מחבלים ישוחררו מבתי הכלא בישראל
- גורם פלסטיני: נתעקש על שחרור האסירים
- ראש השב"כ: שחרור האסירים מתסיס את השטח, המו"מ מרגיע אותו
שחרור אסירי עולם פלסטינים מעלה כאן בכל פעם שאלות מהותיות על ערכי יסוד, על כבוד לאומי ועל סיכון עתידי של חיי אדם. וכאילו אין לנו די באלה, באים כל כמה שנים רגעים הרי גורל כמו זה, מלבים תסיסה ומרחיבים קיטוב בין הישראלים לבין עצמם.
הבטן מתכווצת והלב מתמלא כעס למראה רוצחים שפלים שעומדים להשתחרר מהכלא הישראלי. זה המקום שלו הם ראויים, זה המקום שבו הם היו צריכים לסיים את חייהם.
נורא לראות את המשפחות השכולות במאבקן הנואש נגד החלטת הממשלה. אין מילים שיכולות לתאר את הסיוט המתרחש לנגד עיניהן: האיש שפורר בידיו את חייהם ולקח את הקרובים להם ביותר יוצא לחופשי. על שפתיו, שמעולם לא הביעו חרטה, מרוח חיוך רחב; ידיו, שמעולם לא הושטו לשלום, מסמנות כעת וי מתריס של ניצחון; עוד רגע הוא יחבק את בני משפחתו, שגאים בו כל כך.
תמונות הניצחון הללו קשות לכל אזרח ישראלי, והן קשות עשרות מונים למי ששילמו מחיר דמים על הזכות לחיות בארץ הזאת.
אבל מדינה ריבונית מתוקנת ומודרנית כמו ישראל אינה יכולה להתנהל מתוך כאב וזעם. המשא ומתן עם הפלסטינים תקוע כבר שנים רבות, והחידוש והניסיון למצותו הוא אינטרס ישראלי ראשון במעלה.
אם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שביטחוננו הוא המניע המרכזי שלו, הגיע למסקנה שיש לשחרר אסירים בעת הזאת, אנחנו, המשפחות, צריכים לנשוך שפתיים ולאפשר את מימוש ההחלטה.
רק האינטרס הלאומי הרחב שאותו רואה לנגד עיניו כל העת ראש הממשלה צריך להוביל את הדרך בארץ. ראש הממשלה בישראל שולח יום-יום את בנינו למשימות מסוכנות שמהן הם עלולים לא לשוב. הסיכון מחושב, והוא מבוסס על צרכים לאומיים. כך גם בעניינים מדיניים שכרוכים בהחלטות כואבות כמו שחרור אסירים.
המשפחות השכולות ימשיכו את חייהן המצולקים, ובכל מקרה שמחתנו לעולם אינה שלמה. לעולם לא נשפוט או ננסה למנוע ממשפחות שכולות אחרות או מנפגעי הטרור למחות נגד החלטת הממשלה. חובתם לפעול לפי צו מצפונם, וחובתנו כישראלים לאפשר זאת ולנהוג בהם בכבוד וברגישות. מחאתם נעשית בתום לב ובשם זיכרון יקיריהם.
כולי תקווה שהמחווה הישראלית המכאיבה, אשר מקוממת רבים, תתקבל בצד השני כמסר שלפיו יש להשאיר מאחור את האלימות ולתת שוב סיכוי לפיוס בין העמים. אין לנו ניסיון טוב במיוחד במגעים עם הפלסטינים, אך הם האויב שלנו ואיתו יש להתפייס. החברה הישראלית מבוססת וחזקה דיה כדי לעמוד גם באתגר הקשה הזה. נכבד בכל נפשנו את המתים והחיים בשביל הזכות לחיות כאן בשלום.
הכותבת היא יו״ר ארגון אלמנות ויתומי צה״ל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם