בפעם הבאה שיעשו גוגל

ראשי המדינה מחפפים, לא בודקים, לא יודעים, לא מתעדכנים לפני שהם מציבים אדם בראש אחת המערכות החשובות, כמו בנק ישראל

שלום ירושלמי | 4/8/2013 7:11 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
ראש הממשלה נתניהו לא ציפה למהלומה כזו. ביום שישי אחר הצהריים, באמצע דיון מדיני עם צוות המשא ומתן שחזר מוושינגטון וכמה יועצים אחרים, הגיעה שיחה מפרופ' ליאו ליידרמן. חצי שעה קודם לכן עוד דיווחה לשכת ראש הממשלה כי ליידרמן יופיע ביום ראשון בפני ועדת טירקל כדי לאשר את המינוי שלו לנגיד בנק ישראל.

"מה שלומך?", שאל נתניהו את ליידרמן בחביבות. "מצטער, אבל אני מסיר את המועמדות שלי לתפקיד", ענה ליידרמן ביבושת. "מה קרה?", בירר נתניהו. "נסיבות אישיות, אדוני ראש הממשלה. אני לא יכול להוסיף מעבר לזה", ענה ליידרמן.

כל הניסיונות של נתניהו לחלץ פרטים או לשכנע את ליידרמן לשנות את דעתו לא הועילו. אחרי שהשיחה נותקה, הבין ראש הממשלה שהוא עומד בפני שוקת שבורה. שר האוצר יאיר לפיד ניסה לשוות לפרשה אופי הומוריסטי וסיפר בדף הפייסבוק שלו על הפרופסורים לכלכלה שהם "חבורה צבעונית ופרועה", אבל הדברים לא יכולים לחפות על גודל המחדל.

ראשי המדינה מחפפים, לא בודקים, לא יודעים, לא מתעדכנים לפני שהם מבקשים להעמיד אדם בראש או אפילו במרכז המערכות החשובות ביותר. ולא משנה אם מדובר במינויים בצבא, בבנק ישראל או בלשכת ראש הממשלה.

מעניין מי כאן פרוע. חצי שנה עמדה לרשותם של נתניהו ולפיד למצוא מחליף לסטנלי פישר הפורש, אבל הם בחרו ביעקב פרנקל הבעייתי, שנאלץ בזמנו להחזיר רבע מיליון שקל לקופת המדינה על פי הוראת מבקר המדינה. בדיקה קלה נוספת הייתה יכולה ללמד על ההסתבכות בשדה התעופה בהונג קונג, שבכל יום נוספים לה פרטים מביכים.

הפור נפל על ליידרמן. הנטייה של הפרופסור להתייעץ באסטרולוגים ומחשבי קיצין הייתה יכולה להרים גבה, אבל אצלנו מערכת שלמה של שרים ויועצים לא יכולה להגיע אל מה שמשיג כתב צעיר אחד, בלי הרבה מאמץ.
קופת השרצים נחשפת

אבל גם כאן הסיפור הסתבך הרבה יותר. אנשים שמכירים את ליידרמן, ואולי הסתכסכו עמו בעבר, ידעו להגיע לוועדת טירקל עוד לפני שזו התכנסה לבחון את המינוי. נסיבות הפרישה שלו מ"דויטשה בנק" צצו ועלו לפתע.

איפה היו כאן האחראים למינוי, שרק שפכו טונות של סופרלטיבים על ליידרמן? "אנחנו לא יכולים להיכנס לחדר המיטות של כל אחד", אמר לי מקורב לתהליך המינוי. אל תיכנסו לחדר המיטות, תיכנסו רק לסלון, עניתי לו.

גם פרנקל וגם ליידרמן עבדו בשירות המדינה, עברו לשוק הפרטי ושם הסתבכו. אפשר להבין את זה. אנשים יוצאים לעולם הגדול, הכסף הגדול מפתה, העושר זורם לכיסם בלי הגבלה, הפיקוח הציבורי לא קיים. "במדינה הזו אי אפשר למנות איש מבחוץ", אומר באכזבה המקורב. "הטירוף שמחכה לו כפול - גם במינוי וגם בתפקיד עצמו. אנשים לא רוצים להגיע. טוב להם בחוץ. מי שכבר מוכן לבוא צריך להתפשט לגמרי".

אפשר להניח כי המינוי הבא יבוא כבר מתוך הממסד. ד"ר קרנית פלוג? לא בטוח. נתניהו לא רוצה אותה, אבל אולי מישהו אחר מבפנים. גם מינוי כזה אינו מושלם. תפקיד הנגיד מחייב קשרים בינלאומיים ושליטה בשוקי ההון ברחבי העולם.

רצוי גם שיזכה במעמד ויוקרה, וכאשר ירים טלפון לבן ברננקי, יו"ר הבנק הפדרלי האמריקאי, הוא יקבל את השיחה. מי שגדל בשירות המדינה נוטה לעתים לשגרת חיים מרובעת, נטולת דמיון, ומתקשה לפרוץ את הדרך לעולם הרחב. אלה אינן דרישות המשרה.

מה עושים? שאלה קשה. אריאל שרון חיפש פעם מנהל למנהל מקרקעי ישראל. המועמד הראשון נפל. המועמד השני גם. כל אחד נחשף עם קופת השרצים שלו. "אני צריך למצוא מישהו באינקובטור", נאנח שרון. אנחנו לא מבקשים מנתניהו ולפיד שיילכו למחלקת הפגים ב"הדסה", אבל לפחות שיבדקו בגוגל לפני המינוי הבא.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

שלום ירושלמי

צילום: .

בעברו, פרשן פוליטי ב"מעריב", נשוי ואב לשלושה, תושב ירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית במדע המדינה. מרצה על פוליטיקה בארץ. אוהד הפועל י-ם בכדורסל

לכל הטורים של שלום ירושלמי

עוד ב''דעות''

פייסבוק