מצאתם לכם את מי לשאול
(המדינה רוצה תשובות מהעם, למרות שזה הפוך בשאר העולם)
"שלום", טופח על שכמי השזופה גבר עם חליפה בחוף נתניה לפני השקיעה.
"נכון", אני מניח את המטקה.
"נעים מאוד, אני נסים משאל, ואני פונה אליך בקשר למשאל העם".
"איזה עם?"
"לא קראת את העיתון של אתמול?"
"לא, אני קורא ישראל היום".
"אז בקיצור, אתמול הממשלה אישרה ברוב קולות שנמסור את השטחים רק אחרי משאל עם..."
"ואני העם?"
"לא, בינתיים אתה רק מדגם".
סוף חודש יולי.
חום כבד ולחות רצחנית עם דם על הידיים.
הורים שלא שכחו את הילדים שלהם באוטו נמרחים על שפת הים, וכשהם פורשים את העיתון המלוח שלהם הם קוראים שאם כל המועקה הזאת לא מספיקה להם, הנה הממשלה הארנבית שלהם רוצה לשאול אותנו משהו.
מצאו להם את מי לשאול.
ולא שיש לו איזו התנגדות למשאל עם, אבל אם הראש שלי עדיין לא נדפק מהשמש שלא שואלת אף אחד אם לטגן אותנו או לא, אני זוכר שיש פה לפחות שני עמים, אבל ברור שהמשאל הדרמטי הזה חל רק על העם הכובש, והכבושים והפליטים מתבקשים לסתום ותודה וסליחה ותשכחו מהשלום.
ואם כבר משאל עם, הייתי ממליץ לשאול איזה עם אחר, כי העם הזה, כמה טוב שהוא כזה, כבר השיב על כל השאלות בבחירות האחרונות, וכל מי שהצביע לביבי ביתנו והבית היהודי הוא העתיד כבר הצביע באופן גורף בעד הנצחת הכיבוש ונגד השלום.
ישיבת הממשלה שאישרה ברוב קולות את משאל העם התעכבה ביותר משעתיים. זה היה ביום שבו עברה גם ההחלטה לשחרר שבויים פלסטינים, ובחוץ היו הפגנות צעקניות נגד השחרור וגם להקת פיקוד נפתלי בנט שרה את ההמנון של המפלגה: "מחבלים לא משחררים, במחבלים יורים!" (בקרוב הדיסק, שיספק שירים, חומר חזק לאוהדי בית"ר ירושלים).
ולמרות כל הבלגן הזה, לראש הממשלה היה דחוף מאוד לסכל עוד באותו יום ומהר את ניצני שיחות השלום שהציע ג’ון קרי והפיחו מעט תקווה שמבקשת פיזור מיידי.
מובן שהכי מהיר ויעיל היה לפתוח בעוד איזו מלחמה קצרה, אבל נגד מי? האיום האיראני כבר לא מעניין אף אחד, נראה שהסורים והמצרים הורגים אלו את אלו גם בלי העזרה שלנו, והסכנה המיידית של החזרת השטחים והקפאת הבנייה באיתמר ובהיאחזות "אין דבר" הפכה למוחשית, וראש הממשלה הבין שהמוצא האחרון שלו הוא לשאול את העם ושהוא ישבור את הראש: "חשוב מאוד שבהחלטות גורליות כאלה כל אזרח יצביע באופן ישיר", הוא גייס את הטון הכי צ’רצ’ילי שלו וקיווה שגם הפעם העם לא יאכזב אותו.
והנה לכם, רק התעברנו בתהליך השלום באמצעות השליח האמריקני שמבטיח תוצאות אחרי תשעה חודשי היריון וכבר אנחנו מחבלים בעובר.
במאמר נבון ורגיש ב"הארץ" שכתב לפני כשבוע עובד יחזקאל, שהיה מזכיר הממשלה בשנים 2003 ־2007, ככה שהוא בהחלט מכיר את הסחורה שעליה הוא לא ממליץ, הוא נוגע בליבת תעתוע משאל העם: "המנהיגות בישראל היא מנהיגות שורדת, העוסקת רק בהבטחת קיומה, וכל מעשיה הם לצורך שמירת הקיים..."
ואחרי שיחזקאל חושף את הקוקטייל שנמהל כממשלת ישראל הנוכחית כשילוב של היעדר מנהיגות אמיצה ואימפוטנטיות בכל הקשור לביצועי ממשל נחרץ והכרעות, יחזקאל, גבר אמיץ, גם מצייר את פרצופו האמיתי של נתניהו, הפחדן הסדרתי, שהוא כנראה מכיר היטב כמזכיר ממשלתו בעבר הלא רחוק: "לדיון אמיתי בראשותו יהיה מחיר שהוא אינו מוכן לשלם, וזאת הסיבה היחידה שבגללה הוא מעלה את רעיון משאל העם ומסיט את הדיון משאלת הקונפליקט אל קצה שולי ולא רלוונטי... התהליך המבורך הזה שחיכינו לו כל כך הרבה שנים לא התחיל אפילו, וכבר ראש הממשלה מסיח את דעתנו מהדיון החשוב מאין כמוהו רק כדי להתחמק כדרכו מהכרעות של מנהיג אמיתי..."
והחבר יחזקאל לא מגזים כשהוא מסכם את טיעוניו: "העברת ההכרעה אל הרחוב מסוכנת וגובלת בחוסר אחריות לאומית... האם מישהו באמת מאמין שאפשר לבקש מעם ישראל המפולג והמסוכסך להכריע בסוגיה כה רגישה?"
כן, חזקי. ביבי מאמין.
כשהילדים שלי היו קטנים אמרתי להם שאם מישהו מבוגר שואל אותם משהו, שלא יענו. מבוגרים זרים ששואלים ילדים משהו בקשר למשהו, עלולים להתברר כסוטים במקרה הרע וכטרחנים סניליים במקרה הטוב.
והנה לכם – לממשלה ולמנהיגים יש אלינו שאלה דחופה בנושא גדול, במקום שאנחנו נשאל את הממשלה את כל השאלות המעיקות והקטנות שלנו. יש לנו כל כך הרבה כאלה:
האם יש מצב שיום אחד נהיה מאושרים ושלווים?
למה הכל נראה לנו כל כך רחוק?
האם מישהו באמת אוהב אותנו?
האם אנחנו מאבדים שליטה?
האם האדמה היא באמת אמא?
האם אמרתי משהו לא בסדר אתמול?
האם במקום לבקש מנשים בהיריון לא להשתכר, לא יותר פשוט לבקש מאלכוהוליסטיות לא להזדיין?
האם יש משהו בטלוויזיה שבאמת קשור אלינו?
האם אנחנו יכולים להיות פתאום יפנים?
האם מותר לנו להעניש את העולם על ידי התעלמות מוחלטת ממנו?
האם יש מצב שאנחנו בולעים את הכדורים הלא נכונים?
האם מתחשק לנו עכשיו משהו מתוק פתאום?
ויש עוד הרבה כאלה, ואם אין לכם תשובות, לפחות אל תשאלו אותנו כלום בבקשה.
ואם אתם ממש לא אוהבים אותנו, לפחות תעשו לנו לייק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם