המזל של לוד
במקום לסקר את החגיגה הדמוקרטית והתקווה, בערוץ 10 בחרו לעשות עלינו סיבוב, והראו את התושבת שבחרה לומר: "אנחנו הכי סתומים"
אבל זה כנראה המזל שלנו בלוד: דווקא מתוכנו, התושבים, הסובלים כל כך מאמירות כה מכלילות, כה סטריאוטיפיות, כה טיפשיות, יוצאת אחת שמתבטאת בצורה כה אומללה, ושתחקירני ערוץ 10, רודפי הרייטינג, יפלו דווקא עליה.
עוד בנושא:
האיש שמבטיח להפוך את לוד ל"תל אביב השנייה"
אלה, כמוצאי שלל-רב, מיהרו כמובן, להשתמש בדברי הגברת שרביט כ"מסגרת" לשחור בעיניים שבישלו לנו לכבוד שבת. כלומר: פתחו איתה את הכתבה, כשהיא מגדירה את כל הלודאים, כ"הכי סתומים בארץ", וסיימו איתה, כשהיא סותמת את הגולל על עתידה של העיר, ומצהירה כי "ללוד אין תקנה".
מפיקה בערוץ 10 קראה את הכתבה המרתקת שנכתבה בשבוע שעבר במוסף "סופשבוע" של "מעריב", על המועמד לראשות העירייה, אביב וסרמן, באחד העיתונים, והחליטה ששווה לעשות אייטם ב"חדשות שישי", על הבחירות בלוד. שלחו את אלון בן דוד, פרשן צבאי, שהבנתו בנושאים מוניציפאליים מוגבלת, בלשון המעטה, אשר בא עם הצוות שלו, כך נראה, לחפש דם. קרי: ללכלך, להשחיר ולהכפיש.
דומה, שהדיון בנושא הכתבות המבחילות הללו מוצה בעבר, בקרב תושבי העיר. כבר נכתבו אלפי מילים, והיו אין-ספור ויכוחים, שדנו בשאלה, האם הן עושות שירות טוב לעיר, או שמא "שירות דוב".
התומכים טוענים, שממילא לוד נמצאת בנקודת שפל שאין נמוכה ממנה, ולכן המצב כבר לא יכול להיות יותר גרוע. משמע: לא ייגרם נזק גדול מעוד כתבה שלילית אחת. מאידך, לדעתם, הטראומה שבזריקת הרפש והבוץ, בפריים-טיים, מול פני האומה, ולעיניהם של פקידי שלטון היכולים להושיע, עשויה להוביל ל"מפץ" החיובי, אשר לו כולנו מצפים, בכיליון עיניים.
לעומתם, השוללים טוענים, שבכל פעם שהעיר מצליחה להתרומם מעט, ומחירי הדירות עולים קמעה, בא איזה כתב צפוני מדושן, עושה עלינו סיבוב קצר, משמיץ ומשחיר, ובאבחת מצלמה, מחזיר אותנו
לנקודת השפל הנמוכה ביותר.
ממש כמו סיזיפוס, שהוענש בעבודת פרך חסרת-תכלית ע"י האלים, לסחוב על גבו סלע כבד עד לקצה ההר, ובכל פעם שהגיע עד למעלה, וחשב לעצמו שהמשימה הושלמה, היה עליו לשוב ולגלגל את הסלע לתחתית ההר, ולהרימו מחדש...
כבר כשראינו את אלון בן דוד מסתובב ברחוב כצנלסון עם אחד המועמדים, ידענו שהסטירה הבאה בדרך, אבל האמת, שלכזאת סטירה גם אנחנו לא היינו מוכנים. מה סטירה? אגרוף. ישר לפנים! חשבנו לתומנו, שלצד הצגת ההזנחה בשכונות הערביות, ישתתפו איתנו בשמחתנו, על כך שלאחר שבמשך למעלה מעשור בו הופלו תושבי העיר לרעה, אנו שוב מצטרפים לחגיגה הדמוקרטית.
סברנו, שלצד המהמורות בכבישים, יציגו את כפר הסטודנטים, את הקניון, את בית המשפט ואת בית העירייה ההולך ומקבל צורה חדשה. שידברו על האור שבקצה המנהרה. על התקווה.
האמנו, שלצד מאורות הפשע והסמים, יראיינו את שלושת המועמדים המובילים, ויתנו לכל אחד מהם זמן סביר, כדי לפרוש את מצעו, בצורה אינטליגנטית, ולא מתלהמת. שלכל הפחות, יציגו בפני המדינה כמה מהבנות והבנים המוצלחים שהוציאה העיר הזו. שחקנים, שדרנים, סופרים, זמרים ואנשי תרבות מהשורה הראשונה.
כנראה שזה מה שניתן להוציא מעיתונאי צפוני, מתנשא: ביוב, לכלוך, סמים וסכסוכים רוויי-דם במגזר הערבי. במה הסכסוכים הללו קשורים לבחירות, אתם שואלים בוודאי. ובכן, אלון בן דוד חשב לעצמו בוודאי: אם כבר טרחנו והגענו עד לוד, אז "על הדרך" נסקר גם את הזוועה הזאת. נביא לפטרוננו, יוסי מימן, שתי כתבות במחיר אחת. על חשבון הלודאים. בלאו הכי הם סתומים, אז למי איכפת.
ואכן, מי שלא טורח באמצע השבוע, אוכל אותה בערב שבת: קיבלנו את כל החבילה לפנים, בעשר דקות מרוכזות, שגם לנו, למודי הניסיון, קשה היה לעכל.
לזכותם של אנשי ערוץ 10 ייאמר, שלא נתנו לנו אפילו שנייה אחת לשגות באשליות ולטפח ציפיות. כבר בפריים הראשון, הציגו בפנינו את 15 שניות התהילה של הגב' מזל שרביט, בהן בחרה לומר בשפתה ה"לא אוקספורדית", אם ננסח זאת כך, תוך שהיא מגלגלת את עיניה לשמיים: "ברמלה יש ראש עיר תותח, לא רואה אף אחד ממטר. אנחנו נבחר ראש עיר תותח? חחח, אנחנו הכי סתומים בארץ". ומכאן, כמו שאומר אסי עזר בפרסומת, העניינים רק הלכו והידרדרו.
אם הופעתה של הגב' שרביט בפתיחה לא בישרה טובות, לנעימה שליוותה את הכתבה לכל אורכה, בסגנון המזכיר קצת את סרטי צ'רלי צ'פלין, אבוט וקוסטלו, מיסטר בין ו"העוקץ", הייתה מין עליצות היתולית, שכאילו רמזה על הבדיחה שתבוא בהמשך. וכרגיל, גם הפעם, היא הייתה על חשבוננו.
אבל אנחנו הרי לודאים אופטימיים חסרי תקנה. שאם לא כן, מזמן כבר היינו בורחים מכאן. כמי שמתעקשים בכל סיטואציה למצוא את טיפת הכוס המלאה, נמצא גם בכתבת הרפש הזו נחמה פורתא. שהרי אפשר גם להפיק תועלת מחזיון העוועים בו צפינו בערב שבת. לפחות אלה מאיתנו שאינם מכירים את שלושת המועמדים הרלוונטיים, אלה שטרם גיבשו דעה ועדיין לא החליטו בעד מי להצביע באוקטובר -צפו, הכירו ויידעו לעשות את הבחירה הטובה ביותר למען העיר.
כי אם בפעם הזו, הקריטית, לא נבחר במועמד הראוי להנהיג את העיר, האחד שיוביל אותנו לעבר השינוי המיוחל. אם בבחירות הקרובות לא נשכיל לבחור בזהב, ולא בגחלים. אם חלילה, נחזור על טעויות העבר. הפעם, יהיה אפשר לסגור את הבאסטה. סופית. ואז גם, חלילה, נוכל לסכם, בשפתה הציורית של הגב' מזל שרביט: אכן, סתום העם. אבל אנחנו, כאמור, אופטימיסטים, לוקאל-פטריוטים, חסרי תקנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם