ניצחון פירוס של הגנרלים
סיסי ועמיתיו אולי ניצחו בקרבות הרחוב, אבל איבדו חלק ניכר מהלגיטימציה. מצרים עלולה לגלוש למלחמת אזרחים שתזכיר את העימות בין האיסלאמיסטים לממשלה באלג'יריה
צבא מצרים ביצע אתמול ברחבי המדינה את טבח חמה שלו, גם אם במימדים קטנים בהרבה מאלה שבוצעו בעיר הסורית על ידי אביו של בשאר אסד, חאפז, לפני כ-30 שנה. אז והיום, תכלית הטבח הייתה הרתעה, יצירת מאזן אימה והבהרה לאחים המוסלמים מיהו השליט הבלתי מעורער.
בשבועות האחרונים עלו הצעות רבות לפתרון פוליטי לסוגיית מחנות המחאה של תומכי מורסי. האחים המוסלמים, שרצו אולי בעימות שיחזק את מעמדם כמנושלים, העדיפו לדחות את רוב הפתרונות שהוצעו. הצבא, מצדו, לא התכוון להתפשר עם האחים, שאותם הגנרלים מתעבים תיעוב עמוק וחסר פשרות. זה היה מסלול התנגשות, והגנרל סיסי הוכיח שאגרוף הברזל של הצבא המצרי עודנו מכה ללא רחם. העידן הפשרני של מובארק חלף עבר לו, כמו גם הרצון להימנע מהרג המוני. במקומם, באה הנחישות לדכא את האיסלמיסטים בכל מחיר ובכל מקום. בעיקר בכל מחיר.
זה הימור משמעותי. האחים המוסלמים אולי הפסידו אתמול בקרב בכיכרות, אבל הם קיבלו את השהידים, את הנרטיב שלהם. מנושלים מהשלטון ומתים ברחובות - הם עדיין המפלגה שזכתה ברוב בבחירות האחרונות במצרים. יהיה להם קל למנף את ההרג כדי להציג את המשטר הצבאי במערומיו, לטעון שהוא איננו מגנה של המהפכה אלא יריבה המר. על השהידים של ה-14 באוגוסט הם יגייסו את ההמונים, ולא רק אותם.
העולם הביט אתמול בתמונות מקהיר - הקטלניות ביותר מאז הדחת מובארק - בתערובת של איבה והפתעה. בקהילה הבינלאומית שרר עד אתמול יחס סלחני כלפי המשטר הצבאי. ההיתלות של הגנרלים בצורך להשיב את הדמוקרטיה, כמו גם המחאות העממיות לפני הדחת מורסי, אפשרו לאירופה ולארצות הברית לעשות מה שהן רוצות באמת - לתמוך בצבא, החילוני, היציב, המוכר. כל הסיפור הזה התנפץ אתמול לחלוטין. הבית הלבן נאלץ לגנות, כמו גם חלק מהאירופאים. מרחב התמרון שהוענק לגנרלים הצטמצם משמעותית.
המהפכה המצרית מצויה בעיצומה. כתבנו זאת כאן בעבר. מהפכה היא תהליך ארוך ורב דמים. היא נמשכת שנים. יש בה הפוגות, לעתים הפיכות, תמיד הפגנות המוניות וגם מעשי הרג רבים. סימונו של צד אחד כמנצח - האחים המוסלמים, הצבא, הליברלים - הוא מעשה נמהר ומוטעה. החברה המצרית עצמה חווה עיצוב מחדש ותמשיך לחוות אותו בזמן הקרוב. האחים המוסלמים יכולים לנסות להפוך את אירועי אתמול לעוגן באמצעותו ישובו לשלטון. זה תלוי לא רק בהם, אלא גם בנכונות הצבא לעמוד בהבטחותיו ולאפשר להם להתמודד.
אם אכן הצבא מכריז מלחמת חורמה מוחלטת נגדם, עד לחיסולם המלא והעלמתם ממצרים, האחים יירדו אל המחתרת, המוכרת להם היטב. לא תרחיש סוריה ממתין אולי למצרים, אלא מלחמת אזרחים כמו באלג'יריה ובמקומות אחרים שבהם פעמה התנגדות איסלמיסטית קיצונית למשטר. הכותב הוא עורך חדשות החוץ בערוץ 10.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם