צדקנות הרת אסון
הנשיא אובמה וחבריו באיחוד מסרבים להכיר במציאות. הם מתעקשים לרדוף אחר פנטזיה שלא קיימת. אם לא יתעשתו, נקבל איראן חדשה על הנילוס
במבט מזווית מערבית, הניסיון של המשטר המצרי לדכא את האחים המוסלמים נראה מגושם, ברוטלי, חסר עכבות. קטעי וידאו מעימותי הימים האחרונים במצרים מבהירים ששני הצדדים לא יוצאים טוב מהסיפור הזה. אין שם צדיקים.
מה שעצוב הוא שאלה כללי המשחק המתועבים של המזרח התיכון. אין יד רכה. אין פיזור הפגנות לפי כללי פרוטוקול ז'נבה. הרי גם עכשיו, לאחר סדרה איומה של פשעים נגד האנושות, לאחר אין-ספור מעשי טבח ושחיטה של חפים מפשע, המערב היה קונה כל הסדר שהיה מחזיר שקט לסוריה, וזה כולל את השארתו של רבהמרצחים אסד בשלטון.
אבל דווקא המשטר המצרי, שנאבק בסרטן של האסלאם הרדיקלי-מקבל כתף קרה. הרי בחצי האי סיני כבר הולך וצומח שלטון עצמאי של הג'יהאד. וכי מה חושב המערב, שהאחים המוסלמים יילחמו בהם שם? האם המערב מתקשה להתמודד עם המציאות? לפעמים אין מנוס מבחירה בין רעה גדולה לרעה הרבה יותר גדולה.
המשטר הזמני של מצרים הוא רעה גדולה, אבל הוא האלטרנטיבה היחידה לרעה הרבה יותר גדולה. כך שאניני הטעם יכולים לעקם את האף ללא הפסקה. הבעיה היא שהאנינות הזאת תגרום להנצחת השליטה של האסלאם הרדיקלי במדינה הערבית החשובה ביותר. במקום איראן אחת נקבל שתיים. במקום חמאס ששולט על 1.3 מיליון איש, נקבל חמאס ששולט על למעלה מ-80 מיליון , מצויד באחד הצבאות החזקים ביותר במזרח התיכון. זה לא יהיה ניצחון לדמוקרטיה. זה יהיה ניצחון לאידאולוגיה רצחנית, גזענית ודכאנית.
מצרים היא מדינה חולה. הכסף לקניית חיטה, המזון הבסיסי והעיקרי, הולך להסתיים. מורסי עיכב את היבוא בתקווה, או פנטזיה, שיצליח להסתדר עם אספקה עצמית. התוצאה היא התקרבות מדאיגה לקו האדום. במדינה שרבע מתושביה חיים על פחות מ-1.64 דולר ליום, הקריסה היא רק עניין של זמן. אם לא יזוז שם משהו בכיוון החיובי, כל מה שקרה עד עכשיו יהיה כסף קטן לעומת מה שעוד עלול לקרות.
כך שמדינות המערב בכלל, וארה"ב בפרט, חייבות לקבל החלטה. יושבים על הגדר או שמא מסייעים לצד הפחות גרוע, כדי להציל את מצרים מקריסה? ימים יגידו מה הייתה תרומתו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, להידרדרות המזרח התיכון בשנים האחרונות, ולחורף האסלאמי שנפל על תוניסיה, סוריה, ואולי גם על מצרים.
לאובמה היו כוונות נפלאות. מה שברור הוא שככל שניסה להתפייס יותר, כך הוא וארה"ב הפכו לשנואים יותר. האיש הצליח לתמרן את עצמו למצב הגרוע ביותר: עכשיו שני הצדדים מתעבים אותו. הממשל שלו גם נלחם באסלאם הרדיקלי בפקיסטן, באפגניסטן ובתימן, וגם מסרב להבין שהאחים המוסלמים הם האחים של חמאס והטליבאן.
לעולם החופשי הייתה הזדמנות להתייצב באופן חד-משמעי לצד המחנה החילוני. לא משום שהוא הטוב ביותר, אלא משום שהוא הטוב ביותר שיש. אובמה, מנהיג העולם החופשי, ומדינות אירופה מתעקשים להחמיץ אותה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם