על נתניהו להציג מפה עם הישובים שיפונו
לא נשלה את עצמנו. בהסכם העתידי יש בדיוק שני סעיפים שעליהם תקום ותיפול דעת הקהל: מעמדה של ירושלים ומפת ההתיישבויות שיפורקו
השותפים לתהליך ה"הוא" וגופי השמאל עדיין מבכים את הכישלון ההוא, עדיין תוהים כיצד לא השכילה המנהיגות דאז להציג את חזון השלום בדרך שתגבר על הפחדים ועל הסימפטיה שהייתה קיימת אז להתיישבות, יחד עם החשש האמיתי מעם חמוש ונכון לקרב מצידה השני של הגדר החדשה.
מאז זרמו הרבה מים בפוטומק, בירקון ובנחל תרצה, אבל כלום לא השתנה. דעת הקהל הישראלית עדיין חצויה. המהלך שמובילה ציפי לבני מול הרשות הפלסטינית יסבול קרוב לוודאי מאותו התסמין הפתולוגי. התסמין שתחילתו בחשדנות, המשכו בחוסר אמון ביכולת לבצע עקירת יישובים נוספים וסופו באוטובוסים מתפוצצים ברחובות תל אביב וכיבוש חלקי של שטחים בגדה.
לא נשלה את עצמנו. בהסכם העתידי יש בדיוק שני סעיפים שעליהם תקום ותיפול דעת הקהל: מעמדה של ירושלים ומפת ההתיישבויות שיפורקו. כל השאר, כולל זכות השיבה, מעמד עזה, פירוז המדינה הפלסטינית, הערבויות הבינלאומיות, המים ועוד הם נושאים קריטיים בהם הפערים בין הצדדים לא קטנים, אך דעת הקהל לא תגרום לפיצוץ בעטיים, לא על עשרת אלפים פליטים יקום וייפול ההסכם.
ההסכם ייפול על קדומים, על בית אל, על אפרת, על בקעות ועל שקד. ההסכם ייפול על תקוע, על הר חומה ועל שילה ופצאל.
מסע חטוף בשטחי יו"ש יבהיר לכל בר דעת מה שלנו ומה לא. ההתיישבות הפורחת בגוש עציון המערבי כאן להישאר. הגגות האדומים של תקוע ונוקדים, בלב שטח ערבי מובהק, יקופלו בכל הסדר שהוא, כמו גם יישובי בקעת הירדן ויישובי השומרון מאריאל צפונה. בסופו של יום, מהות הקונפליקט בין צוותי המשא ומתן בנוגע לסוגית הגבולות נסוב סביב גוש אריאל, סביב השטח שבין בית לחם וירושלים ובעצם- זהו. המפה כבר מוכנה. עכשיו צריך להכיר בה.
ממשלת ישראל מחויבת להציג מפה. אם לא לציבור, לפחות לעצמה. המפה הזו, שתשורטט על ידי הממשלה, היא היא ההסכם. נתניהו חושש מחמאסטן רבע שעה מנתב"ג, בנט חושש מאיבוד האלקטורט ויאיר לפיד חושש להתבטא. את החששות הללו חובה להביא לשולחן ולפתור.
ממשלת ישראל חייבת לצאת למסע המשא ומתן עם קווים אדומים גמישים אך מוגדרים. הפלסטינים לא יתפשרו על מטר פחות משטחי 67', אבל אפילו הקיצוניים שבאנשי אש"ף מבינים שישראל תדרוש חילופי שטחים וכי מעלה אדומים, גבעת זאב, אלפי מנשה וגוש עציון יישארו בישראל.
הצגת המפה עכשיו וביסוס ההכרה בזכות המדינה פלסטינית, כמו גם הישראלית, להגדיר את בירתה בעצמה הם המפתחות לגיוס דעת הקהל בעד ההסכם. אם המאבק בצמתים וברחובות יקרה עכשיו, טרם חתימת ההסכם, יהיה קל יותר להביא להסכם קבע. כל מצב אחר יביא לחתימה על אות מתה, כמו באוסלו. ובכדי שהמאבק על דעת הקהל יקרה כבר מחר, על הממשלה להציג לציבור מפה.
כי ההסכם העתידי, טוב ככל שיהיה, נכון ככל שיהיה ויציב ככל שניתן, נופל כבר עכשיו. הוא נופל כתוצאה מתנופת התכנון והבנייה בשטחים, הוא נופל כתוצאה מהכללת יישובים שיוחזרו בכל הסכם במפת העדיפות הלאומית, כגון ברוכין ונגוהות. ההסכם הזה נדרס ביד גסה, ביד ימין של אותה הממשלה שיד שמאל שלה מנהלת משא ומתן לחתימתו. ככה לא בונים דעת קהל. ככה לא בונים גם ממשלה.
לנתניהו יש הזדמנות אמיתית לעשות שלום. החמאס משותק ושותק, הרשות הפלסטינית מחפשת יציבות לדורות והציבור הישראלי על סף קו פרשת מים חברתית. אם נתניהו רוצה ביטחון, הוא צריך לעשות שלום. אם הוא באמת רוצה לעשות שלום, הוא צריך להכניס את בנט לפיד ולבני לחדר אחד, לשלוף עטי סימון ולצאת עם מפה. עכשיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם