השנה נשיב למורים את הכוח לחנך וללמד
פינקנו את ילדינו מעל ומעבר, האבסנו אותם מעל לנדרש, גוננו עליהם גם כשהם היו צריכים לשלם מחיר והטלנו אחריות אוטומטית על המורה
עוד בנושא:
- הבוקר: למעלה מ-2 מיליון תלמידים פתחו את שנת הלימודים
- סקר: 74% מההורים לא רוצים שילדם יהיה מורה
- ארגון המורים הכריז על סכסוך עבודה: "מפקירים אותנו"
אין לי מושג מניין לי, אבל היא גרה בשנקר 74 בחולון, היו לה עיניים שחורות, וברגע הראשון שראיתי אותה - ילד בן שש שנים ותשעה חודשים - ידעתי שאני רוצה להתחתן איתה. היא הייתה כל כך יפה ומוצלחת, עד שמחינו בפני ההנהלה כשהיא נדרשה לחנך כיתה אחרת, ואמנם היא נשארה איתנו עד כיתה ד'. זה מה שאני רוצה שיקרה גם לבת הבכורה שלי, הבוקר בכיתה ב', ולבת הקטנה, שעולה לגן חובה - שהן יזכרו את המחנכות שלהן בעוד 41 שנה.
כולנו יודעים שתקציב החינוך בישראל שני בגודלו רק למשרד הביטחון, אבל התחושה העמוקה אצל רובנו היא שלא למערכת החינוך הזאת פיללנו, ושכלל לא ברור לנו שבכל יום אנחנו מפקידים בבוקר את הנכסים היקרים לנו ביותר במקום הראוי להם.
אולי אני רגיש מדי, אבל הכול קם ונופל על הניואנסים הקטנים שהמחנך בכיתה קולט או מחטיא בתקשורת שלו מול תלמידיו. דקות מעטות בקרבתו יספיקו כדי להעריך אם למורה יש את זה או לא.
מכיוון שהעולם שלנו לא הופך לקל יותר ורבים מההורים מוותרים או נוטים להרים ידיים מול המשא הכבד, היקר והארוך הזה של חינוך ילדיהם, הקריאה היא למערכת החינוך ולמורים עצמם: השיוב לעצמכם את הסמכות שנגזלה מכם, שהתכרסמה לאורך השנים בגללנו, ההורים.
פינקנו את ילדינו מעל ומעבר, האבסנו אותם מעל לנדרש, גוננו עליהם גם כשהיו צריכים לשלם מחיר, הטלנו אחריות אוטומטית על המורה, לעתים העזנו אפילו להרים יד, ובאותה נשימה הסרנו אחריות מהתכשיט שלנו ולא עמדנו על שלנו כשנפרצו הגבולות.
אנחנו חיים היום בעידן מסוכן שבו ילדינו עדיין לא הבשילו לגמרי להבדיל בין טוב לרע, בין רצוי למצוי, בין סיפוק מיידי לאיפוק זה כוח. בבתים רבים תש הכוח להתמודד. הגיעה השעה לחזור לעצמנו, לימי בנימינה ההם, לתחושה הטובה שהנה יחכו לילדינו הבוקר בכיתות מורות ומורים, גברים ונשים, שיש להם את הסגולה המיוחדת הזאת, לחבק, להסתכל בעיניים, ובאותה מידה לייצר את יראת הכבוד הזאת, שתהפוך את השנה הזאת לתיקון ולחוויה לכולנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם