טוב שנזכרתם
אל לנו להיות אדישים ולדרוש את ערכות המגן רק בשעה קשה. אז נמצא עצמנו בעוד כמה שנים, באותה סיטואציה בדיוק, לקראת המלחמה הבאה
הדיווחים אתמול בכלי התקשורת היו על גבול ההיסטריה. בעמדת החלוקה בירושלים דווח על ביזה של ערכות מגן רגע לפני סגירת העמדה. בצפון ובשרון דובר על עימותים בעמדות החלוקה, ובת"א סתם ציינו שממוצע ההמתנה עמד על יותר משעתיים. כאלו אנחנו, הישראלים. מוכנים לשמוע רק כשמגיעים לרגע האחרון. רק כשהאיום הוא אמיתי והחרב מונחת על הצוואר. עד אז אנחנו נעים בין אדישות ללגלוג וזלזול.
שימו לב מה היה פה בשנים האחרונות. קמפיין פרסומי של פיקוד העורף ורשות הדואר על חלוקת ערכות המגן, הנגשה של התהליך והפיכתו לנעים ופשוט בהרבה, חומר הסברה שנשלח עד הבית, ובו בקשה, תזכורת, ואפילו תחינה - לכו לקחת ערכת מגן.
אבל אנחנו לא הולכים.
ביום שישי בערב, סביב שולחן האוכל, נקפיד כמובן להתלונן על זה שהמדינה זנחה אותנו ולא סיפקה כמות ערכות מגן שמספיקה עבור כל האוכלוסייה, אלא רק ל-60 אחוז ממנה. בעוד אנחנו מתלוננים, הזימון מרשות הדואר, לבוא ולקחת את הערכה (מלפני שנה), מציץ לעברנו, כשהוא דבוק לדלת המקרר ולא מאמין למשמע אוזניו.
מישהו מוכן להסביר לי מדוע מדינה צריכה להוציא (בתקופת משבר כלכלי) מיליארד וחצי שקלים עבור השלמת ההצטיידות של ערכות המגן, כאשר את רוב האזרחים הדבר כלל לא מעניין, והם מתעלמים בבוטות מהזימון לעמדת החלוקה הקרובה?
איזו סיבה יש להוציא כאלו סכומים, כאשר גם את המלאי הנוכחי לא סיימו לחלק לאזרחים (בעקבות חוסר שיתוף פעולה מצידם) אם היו מזרימים מראש תקציב לערכות מגן עבור כל האוכלוסייה, הדבר היחידי שהיו מצליחים לשפר זה את אחוז הבלאי בערכות ששוכבות במחסנים, ללא דורש.
זה לא שהמדינה לא הייתה צריכה לרכוש את המלאי הדרוש. היא הייתה. זו האחריות שלה כמדינה. אבל אם המדינה והציבור היו שני ילדים שרבים ומקללים אחד את השני, למדינה בהחלט הייתה הזכות לומר - הוא התחיל. אנחנו התחלנו. אנחנו זלזלנו. אנחנו הרגלנו את כולם פה שלא לוקחים שום איום ושום תדרוך ברצינות. אנחנו הכתבנו תרבות התנהלות של הרגע האחרון.
המדינה רק הפנימה את מה שאנחנו הרגלנו אותה. שנים של אדישות ואמירות בסגנון של "יהיה בסדר" מסתיימות בכמה ימים של היסטריה, דחיפות, קללות ודרישות. אי אפשר להגיד שלא מגיע לנו. נתראה שוב, בעוד כמה שנים, באותה סיטואציה בדיוק, לקראת המלחמה הבאה.