שעתם של הצבועים
הצביעות של הפרלמנט הבריטי סיכלה את אפשרות התקיפה - האיראנים, הסורים וחיזבאללה יושבים עכשיו וצוחקים
היום הלייבור באופוזיציה, והיו להם הטפות מוסר למכביר. ג'ק סטרו, לשעבר שר החוץ, דיבר על "הצלקות" שהוא נושא בשל הפלישה האמריקאית-בריטית לעיראק (שאותה הוא בעצמו קידם). הוא ציין שהממשלה השמרנית טרם שכנעה את חברי הפרלמנט. אחריו קמה עוד שרה מתקופת בלייר כדי למחות על להיטותה לקרב של הממשלה השמרנית.
בזה אחר זה אנשי הלייבור, אותם אנשים שתמכו בבלייר ובפלישה לעיראק - על סמך מידע על נשק להשמדה המונית שמעולם לא נמצא - ניסו לסכל מעורבות במלחמה בסוריה, שבה לא רק שיש נשק להשמדה המונית, אלא גם נעשה בו שימוש. הם היו חלק מממשלה שארגנה פלישה קרקעית, עם חיילים בשטח וכיבוש מלא של מדינה. אמש הם ניסו לחסום פעולה מוגבלת שתכליתה מניעת שימוש בנשק להשמדה המונית, שבו נעשה שימוש לפחות 14 פעמים. בפעם האחרונה - תוך חיסולם של מאות ילדים ונשים.
הלייבור אוהב לשנוא את בלייר, ראש הממשלה לשעבר, אבל הוא זה שהמשיך לתת לו לשלוט שנים אחרי הפלישה לעיראק. עכשיו, כשיש סוף-סוף נשק להשמדה המונית, שמשתמשים בו, ויש הוכחות, עכשיו הלייבור מתעורר במלוא צדקתו. אחד מחבריו ההזויים אתמול ציין בפרלמנט שהגיעה השעה גם לחקור את הנשק הכימי שישראל הפעילה בעזה נגד פלסטינים.
הצביעות של אד מיליבנד וחבריו סיכלה את אפשרות התקיפה בסוף השבוע ושימחה מאוד את הסורים והאיראנים, שנהנים לראות את המערב מתפתל. אבל הצביעות של היממות האחרונות אינה מוגבלת לשמאל הבריטי. הרפובליקנים של ארה"ב אינם יודעים את נפשם. גם הם הובילו לפלישה ההיא לעיראק, כנראה המלחמה העגומה ביותר בהיסטוריה האמריקאית, לבד ממלחמת וייטנאם. עכשיו חלקם החל לזמר זמירות שלום.
דונלד ראמספלד, אדם ששום תוקפנות אינה זרה לו, הודיע כי הוא לא חושב שיש טיעון תקף לפעולה צבאית, כי "אין אינטרס לאומי אמריקאי". כלומר כאשר אסד מתחיל להשתמש בנשק להשמדה המונית אין סיבה לפעולה מוגבלת של הפצצה, אבל את סדאם חוסיין, שהיום אנחנו יודעים שלא היה לו נשק להשמדה המונית ב-2003, היה מוצדק להפיל במלחמה שמוטטה כלכלית את ארה"ב והובילה לאלפי ארונות מתים אמריקאים.
הרפובליקנים פשוט אבודים. חצי מהם מדברים נגד תקיפה בסוריה (גינגריץ', ראמספלד), והחצי השני נוזף בנשיא שהוא לא עושה מספיק (מקיין, שאם זה היה תלוי בו הממשל היה מצטרף למורדים ומפיל את משטר אסד).
מפתה לומר שההתרחשויות הללו צפויות. בסופו של דבר מדובר בפוליטיקה. הרפובליקנים תוקפים את אובמה כי הוא יריבם, והלייבור יורה על קמרון כי הוא שמרן. אבל האמת היא שזה הסבר מוגבל מאוד. אפשר היה לצפות, אחרי שנקבע כי אסד עשה שימוש בנשק כימי כתריסר פעמים ורצח כנראה מאות או אלפי בני אדם, שתהיה הסכמה במערב על פעולה מוגבלת, ושזה לא יידרדר לקרב חפירות פוליטי, שבסופו של דבר אינו עוסק בפעולה רחבת היקף אלא ב"כמה עשרות טילי שיוט", אם לצטט את "הניו יורק טיימס".
האיראנים, הסורים וחיזבאללה יושבים עכשיו וצוחקים. הם חוזים בהתלבטויות המערב על פעולה שתכליתה אינה כלל לפגוע באסד עצמו או אפילו לחסל את מאגריו הכימיים, ולבטח אומרים לעצמם - אם זו ההתלבטות סביב פעולה שאין מחלוקת על צדקתה, מה הסיכוי שהמערב המפולג כל כך יפעל באיראן?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם