הדרך השלישית של אובמה

תקיפה איננה ודאית: רוב האמריקאים החליטו שהם נגד, וספק אם נבחריהם יצביעו אחרת. זה קרה בלונדון, זה יכול לקרות גם בוושינגטון

בן דרור ימיני | 31/8/2013 22:57 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אובמה לא החליט שום דבר. הוא רק אמר שהחליט. אפשר לכתוב עכשיו אינספור מילים ומאמרים בגנותו. עוד גילוי של פייסנות. עוד גילוי של חולשה. אבל הפעם, לשם שינוי, אפשר להבין אותו. הנסיבות מחייבות מבוכה.

לשם שינוי אפשר להבין אותו. אובמה
לשם שינוי אפשר להבין אותו. אובמה צילום: אי-אף-פי
כך שאין שום צורך לגנות את ארה"ב, וגם לא את בריטניה, משום שאפשר להבין את המבוכה. הרי אנחנו יודעים שאם האופוזיציה של אסד הייתה יכולה, היא הייתה עושה בדיוק מה שאסד עושה לה. שחיטות אכזריות והמוניות אינן עניין של צד אחד במאבק ההוא.

זה קורה עם או בלי נשק כימי. זה קורה משום שבשני הצדדים יש לא רק בני אדם אלא גם חיות אדם. התקפה על משטרו של אסד, לאחר השימוש בנשק כימי, היא הדבר המוסרי והמוצדק ביותר. אלא שבמציאות הכל כך מורכבת ומסובכת של סוריה, זה לא ברור שהתקפה כזאת תשנה משהו.

אל נא נגיד שואה, ואל נא נזכיר את סירוב המערב להפציץ את דרכי הגישה למחנות ההשמדה. משום שאז לא היו שני צדדים. אז היו רק חיות אדם נגד בני אדם. זה לא הסיפור בסוריה.

ברק אובמה החליט אתמול על הדרך השלישית. לא כן ולא לא. ללכת עם ולהרגיש בלי. רוב האמריקאים, לפי הסקרים משבוע שעבר, כבר החליטו שהם נגד. זה לא ברור שהנבחרים שלהם יצביעו באופן שונה. זה קרה לפני ימים בודדים בלונדון. זה יכול לקרות גם בוושינגטון.

ההחלטה הקשה יותר שהעולם מתחמק ממנה היא בעניין המאבק באסלאם הרדיקלי. זה לא קשור לסוריה. משום ששם מדובר במאבק מדמם בין אסלאם רדיקלי לאסלאם רדיקלי. בין ג'בהת אל-נוסרה לבין החיזבאללה. זו נבלה וזו טרפה.

ככל שהמאבק היה רק בין אלה - היה צורך לברך עליו. הבעיה היא שכמו בעוד הרבה מוקדי סכסוך שבהם מעורב האסלאם הרדיקלי, מעיראק עד דגסטן, מפקיסטן עד ניגריה, הקורבנות העיקריים הם אזרחים תמימים. הבעיה היא שהון עם ריח סלפיסטי זורם גם לארה"ב, גם לבריטניה וגם למדינות אחרות.


עולם חופשי ומשותק

ההון הזה מטפח רדיקליות אסלאמית, שנאה והסתה. ההון הזה זורם גם לאוניברסיטאות במערב. הוא הורס את המחשבה החופשית. כך שלפני שהעולם הולך לסוריה, כדאי שיביט מה קורה אצלו. אלא שהוא שותק ומשותק. הוא איבד את חוט השדרה המוסרי. הליברלים הפקירו את הליברליות.

ביום שישי כבר התקיימו עשרות הפגנות ברחבי ארה"ב ובעולם. זה לא חשוב מה אמריקה תעשה. זה ברור שההפגנות יהיו נגדה. למעשה, הן כבר התחילו. אם תתערב - הרי שההפגנות יהיו נגד השטן האימפריאליסטי שדוחף את אפו למדינה מזרח תיכונית כדי להשתלט על מקורות הנפט ו/או לטפח משטרים חשוכים.

זה לא חשוב שבסוריה אין שדות נפט. הרי עובדות הן לא הצד החזק של מפגינים מזן מסוים. ואם ארה"ב לא תתערב, הרי שההפגנות נגדה יהיו משום שהיא מפקירה שוב את המוסלמים לאכזריות של שליטים עריצים.

אשמתו של אובמה, ואשמתו של העולם החופשי, היא בכך שהם הובילו את עצמם למצב הזה. הם עצמו עין מול עליית האסלאם הרדיקלי. אחרים, לא המנהיגים, אפילו עודדו אותו והפגינו למענו. הרי ידידיו של אובמה מהעבר הם אלה שעלו לרגל והביעו תמיכה גם בחיזבאללה וגם בחמאס. התובנות השתבשו לחלוטין.

השכל הישר קרס. העולם החופשי חייב לעבור תיקון הרבה יותר עמוק ורציני. אפשר למצוא הצדקות לתקיפת סוריה. ג'ון קרי, שלשום, עשה את זה לא רע. אבל אין צורך באשליות. זה לא מה יפתור את הבעיה הקשה והעמוקה יותר של העולם החופשי.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
בלוגים של בן דרור ימיני

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

עוד ב''דעות''

פייסבוק