אובמה הימר על הקונגרס, עכשיו הוא בצרות
הדיבורים על תוכנית-על סודית היו הבלים. אובמה החליט ברגע האחרון, בניגוד לעצת יועציו, ומאז הוא נתון בקרב פוליטי בבית ובחוץ
ממפלגתם שיצביעו עבור פעולה צבאית בסוריה.
- קשה לצפייה: הסרטונים המפלילים מהתקיפה הכימית בסוריה
- קרי מפעיל לחץ על הצרפתים לתמוך בתקיפה: "רגע מינכן"
- האיחוד האירופי: לתקוף בסוריה, אבל רק אחרי דוח הפקחים
ננסי פלוסי, מנהיגת המיעוט הדמוקרטי, תצטרך לחולל נס פוליטי. היא עשתה זאת בעבר, וכל מי שפגש את מבטה המצמית לא ישכח זאת במהרה. אבל כאן ההימור גבוה במיוחד. איפא"ק, לפחות לפי תדרוכיהם לתקשורת האמריקאית, עתידים להניח את כובד משקלם למען הנשיא. מדובר בעשרה טונות של הגורילה הכי גדולה בבירה האמריקאית. עניין משמח עבור הנשיא.
ועדיין, הקרב קשה מאוד. עד כדי כך, שהבית הלבן מתכוון לפצוח במתקפה תקשורתית ענקית השבוע, כולל נאום מיוחד לאומה ביום שלישי הקרוב מהחדר הסגלגל.
בזירה הבינלאומית, כצפוי, הסתבכות. נשיא רוסיה מיישם שוב ושוב את דוקטרינת פוטין. היא אומרת, פחות או יותר, כך: אמנם רוסיה של ימינו איננה שוות משקל לארה"ב במידת השפעתה, אך יש לה יכולת אדירה לסכל אסטרטגיות אמריקאיות ולהכשיל ניסיונות לקבוע סדרים עולמיים שאינם לרוחה.
בכל זירה בעלת אינטרס אמריקאי מהותי, הרוסים יבחרו בעמדה שתשאף להחליש את העמדה של וושינגטון. כאשר זה מגיע אל זירות שבהן למוסקווה אינטרס מהותי (סוריה, כמובן), הרוסים לא יוותרו על אף אינטש, ויהיה המחיר אשר יהיה, אלא אם יובטח להם מעמדם המעצמתי בזירה.
במקביל רוסיה תצייר לעצמה תדמית כהיפך הגמור של ארה"ב, ותבחש בעניינים בינלאומיים כאילו הייתה ברית המועצות של סטאלין ("בריטניה היא רק אי קטן, סנאודן הוא בחור משונה", ועוד שלל התבטאויות במיטב המסורת הרוסית).
הצרות הגדולות של אובמה אינן הרוסים. הם ממילא נגדו. ההצהרה המטרידה ביותר ביממות האחרונות הייתה של חברו הגדול - ולמעשה, חברו היחיד - לתקיפה בסוריה.
פרנסואה הולנד כונה במשך שנים בתקשורת הצרפתית "מר פלמבי", על שמו של קינוח ילדים פופולרי ורוטט מאוד. הוא נהיה נשיא וגילה את הלוחמנות הקדושה למען העם הסורי. רק שהוא קפץ מוקדם מדי ונותר לבד, בלי בעלי הברית הבריטים, וכמובן בלי דעת
הקהל הצרפתית. בימים האחרונים מבצע מסייה פלמבי ריכוך וסיבוב פרסה צרפתי מאוד. הוא אמר אתמול: "אמתין לדוח פקחי האו"ם (לפני פעולה) בדיוק כפי שנחכה להחלטת הקונגרס". זו אכזבה נוראה לאמריקאים, כי ייתכן שדוח הפקחים לא יתקבל לפני סוף החודש. זה אומר שגם אם הקונגרס יאשר את הפעולה (או שלא יאשר אבל אובמה ירצה לפעול בכל זאת), אובמה ייאלץ לפעול לבד או להמתין לתזמון צרפתי (עניין שלא כדאי לסמוך עליו אף פעם).
השורה התחתונה היא שההימור של אובמה על הליכה לקונגרס היה, כאמור, הימור. כל דברי ההבל שנכתבו ונאמרו בארץ וייחסו לנשיא האמריקאי איזו תוכנית-על סודית או "תזמון מעצמתי" היו מבוססים בעיקר על משאות נפשם של הכותבים. למעשה, אובמה החליט ברגע האחרון, בניגוד לעצת יועציו ובלי שידע בוודאות שיש לו רוב (זה גם מה שהבית הלבן אמר בעצמו בתדרוכיו). מאז הוא נאלץ להתמודד עם קרב פוליטי מבית והתפתחויות שליליות בזירה הבינלאומית. השבוע הקרוב יהיה המכריע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם