עולם מבולבל ומשותק: האו"ם פשט את הרגל
העולם החופשי עומד חסר אונים מול המשבר ההומניטרי הקשה ביותר בעשור האחרון. והאיחוד האירופי ניצב באחד מרגעי השפל החמורים שלו
- אובמה הימר על הקונגרס, עכשיו הוא בצרות
- קרי מפעיל לחץ על הצרפתים לתמוך בתקיפה: "רגע מינכן"
אין ספק שכל יום שעובר גורם לעוד ועוד תוספות למשבר הומניטרי שהולך ומחריף. אבל הקהילה הבינלאומית חסרת אונים. היא משותקת. היא מבולבלת. כמספר הדוברים, שאמורים להיות רציניים, כך גם מספר הפתרונות.
לאחר שהאו"ם כבר פשט את הרגל, בסוף השבוע עבר הכדור לוועידת ה-G-20. שום עשן לבן לא יצא אתמול מבניין הכנס בסנט פטרבורג. למעשה לא התקבלה שום החלטה שיש בה בשורה כלשהי. גם הצאר הרוסי החדש, ולדימיר פוטין, וגם נשיא המעצמה השוקעת, ברק אובמה, טענו שהרוב איתם. לא היו הצבעות.
פוטין חושב שהניצחון שלו, משום ששבע מדינות - סין, הודו, אינדונזיה, ארגנטיה, ברזיל, דרום אפריקה ואיטליה-הביעו התנגדות מפורשת למתקפה צבאית נגד אסד. רק ארבע מדינות - טורקיה, צרפת, קנדה וסעודיה, בתוספת ראש ממשלת בריטניה, שעמדתו נדחתה בארצו שלו - תמכו בפעולה צבאית. אובמה חושב שהניצחון שלו משום ש-11 מתוך 20 מדינות תמכו בנוסח ההודעה שהטיל את האחריות על המשטר הסורי, תוך קריאה ל"תגובה בינלאומית חזקה". אלא שיש שם גם תמיכה בהמשך המאמצים הבינלאומיים, "ובכלל זה באמצעות האו"ם".
בלשון פחות דיפלומטית, זה כמו לומר שצריך להפקיד את המפתחות שוב בידיהן של סין ורוסיה. אם זה הניצחון שאובמה מציג לקונגרס, אז מי יודע, אולי מדובר בהצגה. אולי אובמה ממש מתעב את תפקיד מנהיג העולם החופשי. אולי הוא סומך על הרוב בקונגרס, כדי שיספק לו את הסולם שיוריד אותו מהעץ.
ברקע ניצב האיחוד האירופי באחד מרגעי השפל החמורים שלו. אין עמדה אירופית. הנושא היחיד שמדינות האיחוד מצליחות להסכים עליו, וגם זה בעצלתיים, הוא סיוע לפלסטינים וגינוי תקופתי לישראל. בעניין הסורי, הבוער הרבה יותר, האיחוד מתגלה בעליבותו.
זו לא רק עליבות. זה גם שיתוק מוחין. משום שהסלפיסטים ממשיכים לפעול באופן חופשי באירופה. הם מגייסים צעירים לג'יהאד, כלומר לצד של אל-קאעידה, והשלטונות באירופה "מודאגים". הרי גם בשעת בלבול דבר אחד ברור לחלוטין: אין צורך לתת יד חופשית לג'יהאדיסטים, בדיוק כשם שאין צורך במתן יד חופשית לפעילי חיזבאללה.
אבל אירופה שוקעת בהבלים. שוודיה התגייסה ליום של הזדהות עם נשים העוטות חיג'אב, משום שאחת מהן טענה שהותקפה. האליטות התגייסו בשם התקינות הפוליטית. אבל מדובר בסמל של דיכוי נשים, סמל של ג'יהאד וקיצוניות, טענה מוסלמית ליברלית. לא היה לה סיכוי. הרי אירופה חיה בהכחשה. האופציה של פעולה נגד סלפיסטים כמעט ולא קיימת.
וזה עוד לא הכל. הימין האמריקאי אינו מתייצב לצד תרועות המלחמה של הבית הלבן. אן קולטר, אושיית ימין ידועה, יצאה במאמר תוקפני במיוחד נגד אובמה. היא השוותה בין סדאם חוסיין לאסד, והבהירה שסדאם הוא הפושע האמיתי בין השניים. קולטר הזכירה שזה היה אובמה שהתייצב נגד בוש, שתמך בפעולה נגד סדאם חוסיין. כך שאובמה הוא האחרון שיש לו זכות לדרוש תגובה דווקא נגד אסד. גם קולטר טוענת שזה לגמרי לא ברור שזה אכן המשטר של אסד, ולא האופוזיציה, שהשתמש בגז הקטלני.
גם שרה פיילין, כוכבת הימין הקצת יותר ימני, תומכת באי התערבות. פוטין כבר לא לבד. בימין האמריקאי יש לו קולות תומכים. יש גם קולות אחרים. ד"ר אליזבט אובאגי, חוקרת בכירה במכון ללימודי מלחמה, טענה ב"וול-סטריט ז' ורנל" שהתקשורת המערבית טועה ומטעה. אובאגי חרשה את סוריה לאורכה ולרוחבה.
היא ראתה מה קורה שם מקרוב. לפי עדותה, האופוזיציה לאסד עדיין נשלטת על ידי צבא סוריה החופשית. כלומר, השליטה עדיין קצת יותר אזרחית ופחות בידי קבוצות ג'יהאד כמו ג'בהת אל-נוסרה, שעסוקות הרבה פחות בלחימה ויותר בניסיון לבסס שלטון אסלאמי בחלקים מאוד מוגדרים של צפון סוריה. היא מתנגדת לפעולת ענישה בנוסח "פגע וברח", שרק תחזק את אסד. היא מצדדת בתוכנית מגובשת, שתכלול גם פגיעה במשטר אסד וגם סיוע לאופוזיציה האזרחית.
ההיסטוריה תזכור את הימים הללו לדיראון. בעיקר את העולם החופשי. עם כל אמצעי המודיעין שלו, עם כל עוצמתו, הוא עומד חסר אונים מול המשבר ההומניטרי הגדול ביותר של העשור האחרון. הוא אינו מסכים על מה שקרה ועל מה שקורה. בטווח הנראה לעין, אין גם סיכוי שהוא יסכים על מה שצריך לקרות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם