המוסר האירופאי מעוות וחד צדדי
אירופה מסתפקת במשיכת ידיים כשמדובר במשטר רצחני – אבל מצדיקה חרם על ישראל בגלל ההתנחלויות. אין מוסר ואין נעליים
בשעתו, לאחר נאום הברווזים המפורסם בוועידת איפא"ק, ספג נתניהו קיתונות לעג על ההשוואות בין אושוויץ לנתנז. הוא מגזים, ביקרו המבקרים. אבל, מאורעות השבועות האחרונים ביחס לסוריה, מלמדים עד כמה מדויקת הייתה אבחנתו. הן בנוגע לקהילה הבינלאומית, הן ביחס לממשל אובמה. הנשיא האמריקני, כפי שחששו בישראל מיום שנכנס לתפקיד, מגלה מורך לב, העדר הבנה ואפס מנהיגות. גם אם יצליח בהמשך השבוע לגייס רוב דחוק בקונגרס לתקיפה בסוריה, חולשתו כבר ניכרה לעין כל.
בכל הנוגע לקהילה הבינלאומית, כדאי, כך נדמה לי, שהרפיסות ואטימות הלב העולמית, יעוררו את דעת הקהל בישראל. בניגוד לרומנטיזציה ולאידיאליזציה המיוחסים כאן לאירופה, הגיע הזמן להוסיף לערכי המוסר של האיחוד האירופי את הסיומת בעמ"מ – בעירבון מוגבל מאוד.
האירופים מדברים גבוהה גבוהה, אבל להטפות שלהם אין גיבוי מעשי. הם טובים במילים אבל כושלים לחלוטין במבחן הפעולה. פשעים ממשיים נגד האנושות מבוצעים לנגד עיניהם ("יש ראיות ברורות שהמשטר הוא האחראי לשימוש בנשק הכימי", כדברי קתרין אשטון), אבל אין בכך כדי לגרום להם לנקוף אצבע. הם טובים בחרמות על ישראל, שהרי בנייה בהתנחלויות היא באמת דבר נורא. אבל סורים שמפרפרים למוות, לא באמת מזיזים להם. שימותו.
ישראל צריכה לגזור את המסקנות הנדרשות מהעיוות הזה, ולהפסיק להתייחס לאירופה בנאיביות אנכרוניסטית. אם המוסר והסנקציות של האיחוד האירופי מופעלים רק כשמדובר על מדינת היהודים, אולי כדאי לקבל כאן נציגי האיחוד בקצת פחות ריספקט. אם הברונית קתרין אשטון מצדיקה חרם על ישראל - בגלל ההתנחלויות - אבל לא ממהרת לפעול נגד אסד - שמחסל את עמו בנשק כימי – לא בטוח שראש הממשלה חייב למצוא לה זמן פנוי.
ולא מדובר רק בצעדים סמליים אלא בעיקר במדיניות עצמה. למרות שהדבר מנוגד לאינטרסים הקיומיים שלה, ישראל מסכימה להקמת מדינה פלסטינית בלב הארץ. היא עושה זאת רק בגלל העמדה הבינלאומית. בשנת 2000 נכנעה ישראל ללחצים החיצוניים, בין היתר בשל נימוקים פסאודו מוסריים של בכירים במערב, והסכימה להקמת מדינה פלסטינית שמסכנת אותה. עד אז, היה ברור שאין על מה לדבר.
כעת מתברר, מה שהיה ידוע מראש: אין מוסר ואין נעליים. הנימוקים המוסריים שכביכול עומדים בבסיס העמדה האירופית, תקפים רק אם מדובר בישראל. עליה אפשר ללחוץ כי אזרחיה ומנהיגיה נבהלים. לעומת זאת, כאשר מדובר על משטר רשע רצחני, אפשר להסתפק במילים, בגרירת רגליים ובמשיכת ידיים.
כזהו המוסר האירופי. עקום, חד צדדי וחכם על חלשים. נתניהו, כאמור היטיב לאבחן זאת בכל הנוגע לעניין האיראני. הגיעה השעה שנפנים את אותו לקח בהקשר הפלסטיני. ישראל צריכה לקבל את ההחלטות על פי מה שנכון לה. מוטב לו למוסר המזויף המנשב בבירות אירופה להישאר שם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם