לא ניתן יותר להחביא את העובדות: אובמה הוא נשיא חלש מוסרית
מי שלא נדרך לפעולה באופן אינסטינקטיבי מיד כאשר הוא צופה בתמונות של ילדים שרוססו בגז, אלא שוקע במסכת היסוסים מיוסרת, אינו ראוי ואף אינו כשיר להנהיג את העולם החופשי
פניית הפרסה הנואשת שאובמה מנסה לבצע כעת כדי לחמוק מהפעולה הצבאית המינימלית בסוריה שעליה נאנס להכריז, היא אחד מרגעי השפל העגומים ביותר של ארה”ב בזירה הבינלאומית בעשורים האחרונים. בין כה וכה גם אם יתקוף בסופו של דבר, בניגוד לרצונו, יהיה זה מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי. את הכתם הזה גם טובי היחצ"נים לא יצליחו להסיר ממורשתו.
אחת הסיבות שבגללה אובמה התקשה כל כך לגייס בימים האחרונים את תמיכת הקונגרס, העולם ודעת הקהל האמריקאית, היא שלכולם היה ברור כי הנחרצות שעטה על עצמו פתאום היא הצגה שאפילו הוא עצמו אינו מאמין בה. ואכן, בהזדמנות הראשונה שקיבל השיל מעליו את תחפושת הנחישות הזו, ורץ בזרועות פתוחות אל חיבוק הדב הרוסי, אל מלכודת הפתאים שטמן לו פוטין. בריצה המבוהלת שלו קיבע חתן פרס נובל לשלום כלל חדש: החל מהיום נשק להשמדה המונית הוא כמו כל צעצוע – מותר להשתמש בו, רק רצוי להשתדל שלא להגזים.
כיום כבר לא ניתן יותר להחביא את העובדות מאחורי נימוקים מתפלספים: מדובר בנשיא חלש. והטרגדיה היא שבניגוד לתפיסה הרווחת הוא אינו חלש פוליטית – ברק אובמה הוא נשיא חלש מוסרית. אמריקה איננה מעצמה אלטרואיסטית, אך למרות זאת היא האימפריה הראשונה בדברי ימי האנושות שבאתוס שלה קיים מרכיב אלטרואיסטי חזק דיו על מנת להניעה לפעולה הומניטרית במקרים מסוימים.
אובמה שואף למזער את המרכיב הזה, אם לא להעלים אותו לגמרי, וליישם מדיניות אנוכית שמבוססת באופן כמעט בלעדי על שיקולים ציניים של עלות-תועלת. בכך חטאו הגדול - האיש שהבטיח פוליטיקה חדשה, כזו שהולמת את המאה ה-21, מי שהיה אמור להיות הרפורמטור של דורנו - מוליך את ארצות הברית בנתיבי הריאל-פוליטיק שהתווה ביסמרק במאה ה-19, ורק עושה זאת בהרבה פחות כישרון.
ארצות הברית היא עודנה המעצמה החזקה בעולם, אבל אובמה מנסה בכל מאודו להתכחש לאחריות המוסרית שנובעת מהמעמד הזה. הוא אינו יכול להיאחז בדוגמה הרעה שמציגות מדינות אחרות במערב, כי מאמריקה העולם מצפה ליותר. ועדיין הוא מתאמץ לברוח מהאחריות הזו אפילו כאשר המחירים שיש לשלם בגינה זניחים.
אף חייל אמריקאי, למשל, לא נהרג במבצע להפסקת הטבח בלוב, אך גם אליו נגרר אובמה רק בעל כורחו, על ידי מנהיגי צרפת ובריטניה. אין ספק כי גם בסוריה ניתן היה ליישם כבר מזמן מתקפה דומה ואפקטיבית שהייתה חוסכת חיים של רבבות, אך למרות זאת אובמה העדיף לגלגל עיניים ולא לנקוף אצבע בשעה שעשרות אלפי אזרחים נטבחו.
אנחנו רוצים לסלוח לו כי הוא נחמד, וחתיך, וכי הוא תמיד יודע לומר את הדבר הנכון באינטונציה מושלמת, אבל אי אפשר להמעיט בחשיבותו של הכשל המוסרי הזה. אמריקה של אובמה היא יישות מדינית המרוכזת בעצמה בצורה חולנית. כמוה כאזרח חמוש באקדח שמבחין באישה הנאנסת בצד הדרך, אך מביט בשעון וממשיך הלאה כדי לא לאחר לעבודה. היא זקוקה למנהיג שיראה לה את הדרך, אך נאלצת להסתפק במריונטה של סקרים שמתמסרת ברצון לגחמותיה הילדותיות. כת של מעריצים תמשיך כנראה להריע לכל מחדל של ברק אובמה ולהינמס אל מול מבטיו השרמנטיים, אבל ספק אם ההיסטוריה תגלה כלפיו סלחנות דומה.
מי שלא נדרך לפעולה באופן אינסטינקטיבי מיד כאשר הוא צופה בתמונות של ילדים שרוססו בגז, אלא שוקע במסכת היסוסים מיוסרת, אינו ראוי ואף אינו כשיר להנהיג את העולם החופשי. הנכונות של אובמה להתעלם בבוטות כזו מערכים הומניסטיים שמציבים את חיי האדם במרכז נקלטת היטב במקומות שבהם שולטים ערכים אחרים, ומתווה נתיב מסוכן מאין כמותו. אולם מעבר לכל חישוב מדיני קר, מהסוג האהוב עליו כל כך, מדובר פשוט בפשיטת רגל מוסרית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם