האם היית אוכל את הכלב שלך?
החל במוצאי יום כיפור אני מפסיק לאכול בשר וצולל לחיים מלאי עגבניות שרי וטופו
תודו שזו דרך נעימה להתחיל בה את תקופת הימים הנוראים. אני יודע שאהפוך עולמות כדי לא להיפרד מאשתי לעולם, ואני מקווה בשביל הגברת עם העגלה שחיי הנישואים שלה יהיו מאושרים ועצומים לפחות כמו הכנות שלה. זהו. כל השאר, כמובן, עדיין חפצים במותי, ואני עובד על זה.
ברשותכם אני רוצה להקדיש את המדור הזה להולכים על ארבע, לחיות השמנמנות באחו שרועות עשב ולא מבינות למה אנחנו מעלים אותן על שיפוד. לחיה הנמוכה והבלתי לגאלית מבחינה יהודית שמסיימת את חייה בדרך כלל תחובה בין צ׳יפס לטחינה. ועוד לא התחלנו לדבר על תרנגול הכפרות.
ממחר אני עובר להיות צמחוני פעיל. אחד שלא נוגע בכל מה שקפץ פעם במרעה. לא אדע יותר אנטריקוט בחלב אמו, שלא לדבר על קצת טרטר משובח - שעושה את החיים לנעימים יותר. נגמר. פיניטו לה קומדיה. נו מור ביף, נו מור בלאדשד! אני עומד לצלול לחיים שמלאים בעגבניות שרי, באגוזים ובטופו, רחמנא ליצלן. למה? כך הכל התחיל:
אנחנו חברים של הסופר המשובח אייל מגד כבר שלוש שנים. זה התחיל בראיון שהוא נתן לנו על איך מסתדרים שני סופרים בבית אחד, והפך לחברות אמיצה שכוללת גם את אשתו הגאונה ושלל ילדיהם. אייל הוא טבעוני כבר שנים, פריק של חומוס, שלא מתקרב לשום דבר שגילה סימני ויטליות.
היו לנו לא מעט שיחות על אכילת הבשר שלי. אבל הנה שתי הבהרות: אני אוכל מעט בשר בערך פעם בשבוע, אבל יכול לחסל עוף מדי יום (שלא לדבר על השרצים בלי הזימים, שאותם אני אוהב בכל צורה). הבהרה שנייה: אייל מגד הוא טבעוני קנאי אבל לגמרי לא מטיף. אני לא רואה אותו יוצא לקמפיין סטייל מיקי חיימוביץ’, והוא מעולם לא כעס עליי בזמן חיסול פרה מקומית עסיסית.
הוא רק זרק יום אחד משפט שגרם לי להפסיק ללעוס ולהתחיל לפקפק: האם היית אוכל את הכלב שלך? כך שאל הסופר, והמשיך לכרסם את החומוס שטרח להביא מקצה העיר העתיקה.
כן, הוא יודע כמה אנחנו אוהבים את כלב, הכלב שמככב כאן ב"שיחות עם כלב". כלב הוא היצור שהכי אוהב אותנו בעולם. כלומר, אני יודע שההורים שלנו מתים עלינו (במיוחד אלה שחיים), ואני משוכנע שהילדים אוהבים אותנו (גם כשהארנק לא עלינו), אבל מי שלא ראה כמה כלב שמח לקראתנו בכל יום, כמה פעמים ביום, כשאנחנו חוזרים הביתה - לא מבין אהבה מה היא.
נחזור לסופר, לחומוס ולמשפט הזה שהדהד בחדר: היית אוכל את הכלב שלך? מובן שלא! אז למה לאכול את שפרה הפרה? מה בעצם ההבדל?
חזרנו לתל אביב כשאנחנו מעט נוגים. במיוחד אני. אורלי לא נוגעת בבשר כבר כמעט שנה. אבל איך אני, אם באמת יש היגיון במשפט הזה, אוותר על כל השווארמות המשובחות האלה או על איזה דג חביב ודיאטתי? איך עושים את זה?
לפני שמונה שנים, בדיוק בסוכות, הפסקתי לעשן. זה היה גיהינום של חודש, אחריו הייתה שנה לא קלה, וזהו. אין סיכוי אמיתי שאחזור לזבל הממכר וההורג הזה. לפני שנתיים (גם אז בסוכות) פצחתי בדיאטה והורדתי 18 קילו ממשקלי הרם. זה היה אפילו קשה יותר, כי להבדיל מעישון זה פחות שחור ולבן, והמעידות הן רבות ומסוכנות.
להפוך לצמחוני, על פניו, לא מסובך כל כך. אבל אני חש שדווקא מכיוון שזה לא נורא, המהמורות יכולות להיות רבות. מה יקרה אם פתאום יהיה חסר לי ברזל, אנמיה? מה יקרה אם כתוצאה מהתחליפים אני אשמין נורא? ולמה לא לקצץ רק בבשר החי ולהישאר עם כל העוף הטעים הזה מסביב?
כי אין ברירה. כי אי אפשר לעשות פרצוף עצוב בכל פעם שנחשפת עוד התעללות בבעלי חיים ולקנח בפרגית בטחינה. כי אי אפשר להכניס עדרים שלמים לבתי המטבחיים כצאן לטבח ולטגן עוד שניצל לילד. כי צריך להבין שהחיות כאן כדי לחיות ולא כדי לרפד אותנו בעוד שכבת שומן מיותרת. "תנו לחיות לחיות" היא כנראה לא סיסמה: זו צריכה להיות דרך חיים.
ואם אכן יום אחד החיות יתנקמו בנו על כל ההרג הזה - אני מקווה שאיזה חזיר יקרא את הרשימה הזו לפני שיעלה אותי על צלחתו. שנה טובה.
כלב: אז אני מבין שאתה מפסיק לאכול את החברים שלי ולהתרכז בחסה?
אני: כן, ידעתי שזה ישמח אותך.
כלב: זה מעניין לי את קצה הביצה. קבל תיקון: גם הביצה שלי אדישה למהפך שלך. הבאת לי משהו לנשנש?
אני: כן! אורלי מצאה אוכל צמחוני מעולה לכלבים. אתה בטח לא תרצה לאכול את חברותיך החיות.
כלב: תמיד אמרו לי שאתה מטומטם ולא האמנתי. אני רוצה חתיכת כבש מיד, ואם לא אני פונה למירי רגב! עוף לי עכשיו מהעיניים, יש תוכנית שבה דודו אהרון מסביר איפה הוא טעה. עוף!
כבר כמה שנים טובות אני נוהג בין ראש השנה ליום כיפור לברך כמה אנשים שעושים לנו את השנה לנעימה יותר. מצד אחד אנשים כמו דני רובס, שרק משתבח עם השנים, ומהצד האחר זהבה גלאון וציפי חוטובלי, שתי נשים שמתכוונות למה שהן אומרות ועובדות קשה ולמען כולנו. הלוואי שליאיר לפיד תהיה שנה טובה, כי אם לא - עדיף לכולנו לדפוק איזה ג’וינט טוב.
ואל תשכחו, יש לנו ארץ מפוערת, בעי"ן. לא כולם יתלבטו בין פרגיות לטופו. יש מי שימשיכו לאכול מה שמגישים בבתי התמחוי. שבת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם