רוחאני: תוכנית הגרעין תביא לנו כבוד ותדאג למקום שלנו בעולם
במאמר דעה שפורסם ב"וושינגטון פוסט" טוען הנשיא האיראני כי הוא מוכן לקיים דו-שיח עם מדינות שכנות ואומות אחרות כדי להגיע לפתרונות בהם כל הצדדים מרוויחים. לדבריו סוגיית הזהות היא מניע המרכזי במתיחות במזרח התיכון ומחוץ לו
העולם השתנה. הפוליטיקה הבינלאומית כבר אינה בגדר "משחק סכום אפס", אלא זירה רבממדית בה שיתוף פעולה ותחרות מתקיימים לעיתים קרובות במקביל. עידן סכסוכי הדמים חלף. הציפייה ממנהיגי העולם היא שהם יקחו את ההובלה על ידי הפיכת איומים להזדמנויות.
הקהילייה הבינלאומית עומדת בפני אתגרים רבים בעולם חדש זה: טרור, קיצוניות, התערבות צבאית זרה, הברחת סמים, פשעי מחשב ומלחמות תרבות - הכול במסגרת ששמה דגש על שימוש בכוח אלים.
עלינו לשים לב למורכבויות של הסוגיות שלפנינו כדי לפתור אותן. כאן נכנסת לתמונה ההגדרה שלי לגבי מהם מגעים קונסטרוקטיביים. בעולם בו הפוליטיקה הגלובלית כבר אינה "משחק סכום אפס", לא ניתן עוד ליישב את השמירה על האינטרסים שלך מבלי לקחת בחשבון את האינטרסים של אחרים.
גישה קונסטרוקטיבית לדיפלומטיה אין פירושה ויתור על זכויותיך שלך. המשמעות היא מגעים עם הצד השני על בסיס מעמד שווה וכבוד הדדי, כדי לטפל בעניינים המעסיקים את שני הצדדים ולהשיג מטרות משותפות. במילים אחרות, תוצאות בהן שני הצדדים מרוויחים אינן רק מצב רצוי, אלא גם בר השגה. מנטליות "סכום אפס" בסגנון המלחמה הקרה מובילה להפסדים לכולם.
למרבה הצער, חד-צדדיות ממשיכה לעתים קרובות להאפיל על הגישות הקונסטרוקטיביות. מדינות דואגות לביטחונן על חשבון ביטחונם של אחרים. יותר מעשר שנים ושתי מלחמות אחרי אירועי ה-11 בספטמבר, אלקאעידה וקיצונים אחרים ממשיכים לזרוע הרס.
סוריה, שבעבר הייתה פנינה תרבותית, הפכה לאזור בו משתוללת אלימות קורעת לב, כולל מתקפות בנשק כימי, אותן אנו מגנים בחריפות. בעיראק, עשר שנים אחרי הפלישה שהובילה ארצות הברית, עשרות עדיין נופלים קורבן לאלימות בכל יום. אפגניסטן גם היא נתונה לאותו סוג של שפיכות דמים.
הגישה החד-צדדית, המקדשת שימוש באלימות ומולידה אלימות, לא מצליחה בבירור לפתור את הבעיות איתן מתמודדים כולנו, כמו טרור וקיצוניות. אני אומר "כולנו" משום שאיש אינו חסין בפני אלימות הנובעת מקיצוניות, גם אם היא משתוללת במרחק אלפי קילומטרים.
מה שעומד בבסיס הקרבות המרים בעיראק, אפגניסטן וסוריה הוא טיב הזהות של מדינות אלה, ותפקידן באזור ובעולם. המרכזיות של סוגיית הזהות נוגעת גם לעניין תוכנית הגרעין לצרכי שלום שלנו. מבחינתנו, שליטה בתהליך הייצור של דלק אטומי והפקת אנרגייה גרעינית חשובה גם לצורך גיוון מקורות האנרגיה שלנו, אבל גם להיותנו אומה, לדרישה שלנו לכבוד והערכה ולמקום שלנו בעולם. בלי הבנת תפקידה של הזהות, בעיות רבות איתן אנו מתמודדים לא ניתנות לפתרון.
אני מחויב להתמודדות עם האתגרים המשותפים שלנו באמצעות גישה דו-מסלולית. ראשית, עלינו לשלב ידיים כדי לעבוד באופן קונסטרוקטיבי למען דו-שיח לאומי, בין אם זה בסוריה או בבחריין. עלינו ליצור אווירה בה עמים באזור יוכלו להחליט על גורלם בעצמם.
כחלק מזה, אני מכריז על מוכנותה של ממשלתנו לסייע בדו-שיח בין הממשלה הסורית לאופוזיציה. שנית, עלינו לטפל בחוסר הצדק וביריבויות הרחבות, המזינות את האלימות והמתיחות. היבט מרכזי במחויבות שלי למגעים קונסטרוקטיביים הוא המוכנות למאמץ כן לקיים דו-שיח עם מדינות שכנות ואומות אחרות כדי להגיע לפתרונות בהם כל הצדדים מרוויחים.
אנחנו והמדינות שמהצד השני של המתרס בילינו זמן רב, אולי יותר מדי זמן, בדיונים העוסקים במה שאנחנו לא רוצים, במקום במה שאנחנו כן רוצים. זה לא מצב המייחד את קשרי החוץ של איראן.
באווירה בה חלק גדול ממדיניות החוץ הוא תוצאה ישירה של מדיניות הפנים, התמקדות במה שאיננו רוצים היא מוצא קל מהסבך מבחינת רבים ממנהיגי העולם. ביטוי של מה שכן רצוי דורש יותר אומץ. אחרי עשר שנים של התקדמות ונסיגה, יש בהירות לגבי מה שכל הצדדים לא רוצים ביחס לתוכנית הגרעין שלנו.
אותה דינמיקה ניכרת בגישות היריבות לעניין הסורי. גישה זו יכולה להיות יעילה כאשר מבקשים למנוע הפיכה של סכסוכים "קרים" ל"חמים". אבל כדי להתקדם מעבר לקשיים, בין אם ביחס לסוריה, או לתוכנית הגרעין של ארצי, או היחסים שלה עם ארצות הברית, אנחנו צריכים לכוון גבוה יותר.
במקום להתמקד בשאלה כיצד למנוע מהמצב להיות גרוע יותר, אנחנו צריכים לחשוב, ולשוחח, על השאלה איך לשפר את המצב. כדי לעשות זאת, כולנו צריכים לאזור אומץ ולהתחיל להביע את מה שאנחנו רוצים בבהירות, בדייקנות ובכנות, ולגבות את זה ברצון הפוליטי לנקוט את הפעולות הנחוצות. זו המהות של גישת המגע הקונסטרוקטיבי שלי.
בעת שאני יוצא לניו יורק, לפתיחת מושב העצרת הכללית של האו"ם, אני קורא לצד השני לנצל את ההזדמנות שנוצרה בבחירות האחרונות באיראן. אני קורא לו למצות את המנדט למגעים זהירים שהעם שלי העניק לי, ולהגיב באופן אמיתי למאמצים של ממשלתי לקיים דו-שיח קונסטרוקטיבי. יותר מכל, אני קורא לצד השני לבחון את הדברים מעבר לקשיים, ולהיות אמיץ מספיק לומר מה הוא רואה - אם לא למען האינטרסים הלאומיים שלו, אז למען המורשת שיותיר אחריו, למען הילדים ודורות העתיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם