זה לא לוזון, זה אנחנו
הספורט מוציא מאתנו אשכול של חולשות ופגמים המגולמים באופי הישראלי שמקורו בתרבות נרפית, חסרת מחויבות ומשמעת עצמית
כבר מזמן לא בונה עליהם. מכבי תל אביב צילום: האתר הרשמי של מכבי תא
כל זה מוליך לימים הנוראים של נבחרות ישראל בכדורגל ובכדורסל, ולמצבן העגום של הקבוצות הישראליות. זר כי יקבע את דמותה של הישראליות על פי רצף ההופעות המזעזע האחרון יקבע בפסקנות שבמדינת ישראל, יורשת הגניוס היהודי, נולדת תרבות נרפית, חסרת מחויבות, חסרת דיוק ומשמעת עצמית.
יש ניצוצות כישרון, ויותר מניצוצות, אבל יתר מרכיבי האופי הלאומי מבטלים את הכישרון והוא מתבזבז לו במסירות לא מדויקות, בבלבול, ברצון העז והלא מוסבר להיפטר מהכדור בכל מחיר. קבוצות אירופיות בינוניות ומטה מגיעות אלינו, שלא לדבר על ביקור במגרש הביתי שלהן, אבל יש במשחקן משהו נחוש, ממושמע. קבוצות ממתכת, לא מפלסטיק. ואצלנו, שחקן אן-בי- איי וכוכבי גביע אירופה מתקשים בליי-אפ בסיסי ובמסירה מדויקת כשהם מגיעים לטורניר נבחרות מול בריטניה, שבה עדיין לא תפסו את יסודות הכדורסל.
התשובה השגויה למצב הזה היא ש"זה מה יש", הספורט בארץ בינוני. בישראל לכאורה לא צומחים די כדורגלנים וכדורסלנים טובים, ועל כן קבוצה כמו מכבי תל אביב כבר מזמן לא בונה עליהם, וממלאת את נוקיה עם פליטי אן-בי-איי משוכפלים.
זה לא מסביר מדוע אנחנו ממשיכים להפסיד לקבוצות ונבחרות נחותות שבהן הליגה עוד פחות משהו מזו שלנו. זה לא מסביר מדוע בחור ישראלי המגלגל כדורים מרגל לרגל מגיל חמש, מתפרנס היטב מן המשחק וצובר ניסיון, אינו מסוגל למסור כדור פשוט. זה לא מסביר מדוע צריך לחכות לפעמים כמה מחזורים כדי לקבל משחק קבוצתי ראוי לצפיה בליגה.
לא, זה לא לוזון, זה אנחנו. הספורט, בעיקר הספורט הקבוצתי, מוציא מאיתנו אשכול חולשות ופגמים באופי הישראלי שנדמה לנו שהצלחנו להסתיר. מדובר בחינוך, מדובר בתרבות, וכדאי גם לזכור שלפחות בכדורסל פעם זה היה אחרת.
ובינתיים נצליח לנצח רק כשאנחנו עם הגב אל הקיר, ולשלוח לדוכני המנצחים את נציגי ענפי הספורט היהודי האולטימטיבי: הג'ודו ושיט המפרשיות. אל תבנו עליהם. הם היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל. הם האקזיטים שלנו, וגם עלה התאנה של הספורט הישראלי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם