סיפוח יו"ש לא ימנע את הפיגוע הבא ולא יביא לשקט
תגובות של גורמים בימין לרצח החייל תומר חזן ז"ל מעלות תמיהה: כיצד אותם גורמים מאמינים כי סיפוח השטחים ואזרוח תושביהם יביא שקט בין הים לירדן?
עם זאת, תגובותיהם של גורמים בימין מעלות שאלות שחובה לשאול לגבי מניעת רציחות ופיגועים בעתיד ולגבי חיינו כאן. השר בנט מיהר לטעון כי "עם מחבלים שזורקים גופות של חיילים לבור לא עושים שלום, אלא נלחמים בהם בלי רחמים". סגן שר הביטחון דנון אמר כי הרצח האכזרי הוא תוצאה של הסתה מצד ההנהגה הפלסטינית וסגנית השר ציפי חוטובלי פירשה את הרצח כהוכחה לכך שעסקאות הכוללות שחרור מחבלים הן טעות.
ייתכן שיש אמת בכל אחת מטענות אלו, אולם מיד עולה השאלה הבלתי נמנעת: כיצד המענה שאותם פוליטיקאים בימין מציעים אמור להוות פתרון? אם אכן, כדברי בנט, לא עושים שלום עם מחבלים שזורקים גופות של חיילים, האם סיפוח אותם מחבלים והפיכתם לאזרחי ישראל ימנע את הרצח הבא?
מתקבל על הדעת כי האיבה המתמשכת בינינו לבין הפלסטינים קשורה, בין היתר, להסתה מצד גורמים בהנהגה הפלסטינית, כדברי דנון. אך האם סגן השר שקל ולו לרגע את האפשרות שהפרדה גיאוגרפית בין האוכלוסיות תיצור מציאות ביטחונית בה למחבלים פוטנציאליים יהיו תנאים קשים בהרבה לבצע את זממם?
למרות שדנון אינו מצליח להוציא מפיו רעיון אופרטיבי אחד, אלא רק ביקורת (כיאה לחבר ברשות המבצעת בתפקיד סגן שר הביטחון...), ניתן להסיק מתוך דבריו כי מוטיב החלוקה וההפרדה אינו נמצא בסל כליו.
ייתכן שסגנית השר חוטובלי צודקת בטענתה ששחרור מחבלים הינו טעות. אך האם לא נתנה דעתה לכך שהפתרון המדיני אותו היא מציעה – סיפוח כל יהודה ושומרון על אזרחיו הפלסטיניים – הינו טעות חמורה פי כמה עם השלכות הרסניות לאין-שיעור מבחינה ביטחונית? ועדיין לא הזכרנו את הבעיות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות של מימוש רעיון עוועים זה.
אותם גורמים בימין המנסים לטשטש את הגבול בין ישראל לבין ישות פלסטינית נפרדת רק מחריפים את הבעיה. ההיגיון המשתמע מטיעוניהם הוא זה: אין לעשות שלום עם רוצחים (או מחבלים פוטנציאליים, לצורך העניין) – אלא יש לספח ולאזרח אותם.
אם יוגשמו מאווייהם של אותם דוברים בימין והגבול ייעלם סופית, במקום כמה עשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים נקבל שני מיליון פלסטינים היכולים להסתובב ברחבי מדינת ישראל באופן חוקי. ללא חלוקה, ללא חיץ, יחיו פלסטינים וישראלים בסיר לחץ מבעבע של שנאה וחשדנות.
לדוברי ימין אלה קשה לוותר על חלקים נרחבים מיהודה ושומרון. לא רק להם. אבל יואילו נא אותם דוברים לגלות לנו כיצד סיפוח חבל הארץ הזה על מיליוני הפלסטינים שבו יביא לנו שקט. לא שלום, שקט. כיצד סיפוחו של הכפר בית אמין בו מתגורר רוצחו של תומר חזן ז"ל, יחד עם סיפוחה של חברון על כפריה העוינים ועשרות עיירות וכפרים נוספים ברחבי הגדה ומתן אזרחות לתושביהם, יפחיתו את האלימות?
לא בטוח שניתן להגיע להסכם עם ההנהגה הפלסטינית. אבל גם אם לא, מה שבטוח הוא שללא הפרדה לא יהיה שקט. רקטות מעבר לגדר נוסח עוטף עזה הן בעיה קשה, אך חיים בין שני עמים עוינים האחד בקרביים של האחר הינה בעיה חמורה הרבה יותר.
גם דרישתו של בנט "להילחם בהם בלי רחמים" קלה יותר לביצוע כשיש גדר גבול, ולא כשחיילינו משוטטים יום-יום כברווזים במטווח בסמטאות חברון – על כך יעידו מאות מבנים הרוסים בעזה וברפיח.
ערביי ישראל אינם נעדרים מהמשוואה הזו. ברם, 65 שנה של מציאות משותפת הפכו את החיים איתם לאפשריים. מי שחושב שיהיה כאן טוב יותר כאשר המיעוט הערבי יהפוך מ-20% למעל 40% (רק בשלב הראשון!) והוא יכלול לא רק את תושבי נצרת ושפרעם אלא גם את תושבי בית אמין, עזון, חלחול וג'נין – שיחשוב שוב.
חתירתם של גורמים בימין ליצור ישות מדינית מאוחדת בין הים לירדן, בה מיליוני פלסטינים וישראלים חיים תחת מסגרת פוליטית אחת, ללא גבול וללא הפרדה, ודאי לא תמנע את הפיגוע הבא וּודאי שלא תהפוך כאן את החיים לטובים ושקטים יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם