ארגוני זכויות אשם: הקרן החדשה אינה ציונית
מה מוביל את הפורום לסיוע לפליטים לרצות בחיסולה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית?
העובדה שמדובר במסתננים חסרי כל אינה הופכת אותם בהכרח לעבריינים, אבל לבטן מתגנב חשש, אתם יודעים... לילדים. בכל זאת, אלו גברים צעירים וחסרי כל, נטועים בפער תרבותי ומעמדי עצום, עיניהם כלות מול הבורגנות הישראלית השבעה. לא דרום תל אביב, דרום מודיעין.
אין טעם להתווכח עם החלטת בג“ץ לביטול חוק המסתננים. חלב שנשפך. יש בהחלטה מן ההיגיון המשפטי-מוסרי, ולפיכך יתכבדו המחוקקים ויסדרו את החוק. עם זאת, מתבקש לתהות על מי מסתמכת השופטת עדנה ארבל כשהיא קובעת ש"יש מחקרים שמראים שנתוני הפשיעה של המסתננים נמוכים מאלו שבחברה הכללית". על עיתון "הארץ"? עד כמה שידוע לי, נתוני המשטרה דווקא מצביעים על עלייה תלולה במספרים. יש אפילו סיווג מיוחד - "פשעי הישרדות". בשטח התמונה מבהילה פי כמה, משום שמרבית העבירות כלל אינן מדווחות, וקל וחומר שאינן מטופלות.
ארגוני הסיוע למסתננים שעתרו נגד החוק צהלו על הניצחון המשפטי. לא רק הסומק חזר ללחייהם: גם המוטיבציה. הרוח הגבית מבית המשפט העליון כבר סוחפת אותם לשלב הבא. לפי דיווח בערוץ 2 המטרה הבאה של ארגוני זכויות האדם היא אשרות העבודה למבקשי המקלט. "נגרום לשר הפנים להבין שאם 84 אחוזים מהאריתראים ברחבי העולם מוכרים כפליטים, גם בישראל זה ככה", הסבירו פעילים לכתב. עוד נתייחס לכך בהרחבה אבל עוד לפני כן - תזכורת.
בארגוני הסיוע לא אוהבים את האצבע המאשימה המופנית לעברם בתור גורמים האחראים לבעיה עצמה. זו הסתה דמגוגית, הם מתקוממים, ומאשימים במחדל המסתננים את המדינה, את הממשלה האכזרית של נתניהו המשסה אוכלוסייה חלשה בחלשה. אבל יש לדייק: ממשלת נתניהו הייתה הראשונה שפעלה למיגור התופעה, והקימה גדר בדרום בניגוד לעמדה המקצועית של משרד הביטחון. ככלל, מגיע ציון לגנאי לכלל ארגוני המודיעין הישראלי, שבזמן אמת נרדמו על האף, וכהרגלם בקודש פספסו איום רק מפני שלא נכנס לקופסה המקובעת של איומים משכבר הימים.
אבל בואו נחזור ל-2007 אל העתירה לבג"ץ 7302/07, מוקד הסיוע לעובדים זרים נגד שר הביטחון. עד 2007 צה"ל שמר על גבול מצרים וגירש מסתננים שניסו לחדור בנוהל "החזרה חמה". אלא שאז, "המוקד" ועוד ארגוני זכויות אדם (כולם קשורים במימון וסיוע של הקרן החדשה לישראל וישויות זרות) עתרו לבג"ץ בדרישה לעצור את נוהל "החזרה חמה". המדינה נבהלה מהעתירה והורתה לחדול מהנוהל. העתירה הוסרה והגבול נפרץ לחלוטין. סורסה יכולת מדינת ישראל להתמודד ולו באופן חלקי עם התופעה, בזמן שהמספרים היו נסבלים.
במאמר "מרכזי קליטה למבקשי מקלט", שפרסמה ב-ynet עו"ד רעות מיכאלי, מנכ"לית מוקד הסיוע לעובדים זרים, היא קובעת שעל מדינת ישראל לקלוט את המסתננים כמהגרים במרכזי קליטה. וזו רק ההתחלה-לה-לה. "הפורום לזכויות פליטים" הוקם בסיוע הקרן החדשה לישראל. חברים בו האגודה לזכויות האזרח, מוקד הסיוע לעובדים זרים, רופאים לזכויות אדם, התוכנית לזכויות פליטים באמנסטי אינטרנשיונל, א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט, המרכז לפיתוח פליטים אפריקאים וקו לעובד. הפורום פרסם מסמך ובו עקרונות מנחים "להגנה על פליטים ומבקשי מקלט במדינת ישראל". מן הראוי שאזרחי ישראל ילמדו מן המסמך את המטרות הבאות של הפורום. זמן להסיר מסכות.
סעיף 9 במסמך הפורום קובע: "על מדינת ישראל להבטיח את זכותם של מבקשי המקלט והפליטים לקיום נאות בכבוד. בכלל זה יש להבטיח את הזכויות לעבודה, לדיור, לרווחה, לבריאות ולחינוך".
סעיף 10: "על מדינת ישראל להגן על זכותם של פליטים ושל בני משפחתם לקיים חיי משפחה".
סעיף 11: "על מדינת ישראל לפעול למען שילובם של פליטים בחברה הישראלית, ולאפשר להם, לאחר פרק זמן שיקבע, לרכוש מעמד של קבע בישראל".
שימו לב: לא רק זכויות סוציאליות מלאות (חינוך, רווחה ודיור!) אלא גם הקמת משפחה (ואז נראה אתכם מגרשים ילדים). ועל מי אנחנו מדברים? למשל, על עריקים מהצבא האריתראי. סעיף 11 ברור דיו? הענקת מעמד קבע למסתננים ושילובם בחברה הישראלית. דרישה שמן הסתם תוביל בעתיד לדרישה לקבלת אזרחות מלאה. צריך להיות עיוור כדי לפספס את האג'נדה.
ב-23 בפברואר 2010 נפגשה חדווה רדובניץ, סמנכ"ל הקרן החדשה לישראל ומנהלת מחלקת המענקים של הקרן בעבר, עם היועץ הפוליטי של השגרירות האמריקאית במטרה לדון בכוונת הכנסת לחקור את מימון הארגונים הקשורים בקרן. תוכן הפגישה נחשף בין מסמכי ויקיליקס.
בפגישה אמרה רדובניץ: "בתוך מאה שנה ישראל תהיה בעלת רוב ערבי, אך היעלמותה של המדינה היהודית לא תהיה הטרגדיה שהישראלים חוששים ממנה, משום שהיא תהפוך לדמוקרטית יותר". אכן, המתחולל בסוריה ובמצרים מאושש את דבריה.
הקרן וארגוני זכויות האדם הם אולי הומניסטים דגולים, נוטרי זכויות אדם בעלי אופי נאצל, אבל ציונים הם לא. כן, אני יודע, בקרן החדשה ובארגוני הסיוע למסתננים מתקוממים נגד האשמה שהם אינם ציונים ושתכלית הארגונים לקעקע את זהותה הלאומית והדתית של המדינה. אבל עם כל הכבוד לחברה האזרחית, לדמוקרטיה ולמעמד הקבע של עריקים מצבא אריתריאה, אלו אינן המטרות שעומדות במהות הציונות ומדינת ישראל.
אוהבים - ובצדק - לרדת על הטייקונים הישראלים המתחברים לבאבות למיניהם, לרנטגן, לסי-טי, לרב פינטו ועוד. החיבור כביכול עם הקודש מזכך את נשמתם ומטהר את רגשות האשם על העושר הגדול שנפל בחלקם. זו אמנם פסיכולוגיה בגרוש, אבל יש בה מן ההיגיון. אולם מה לגבי התורמים היהודים הליברליים מאמריקה, שמפנים את כספם למטרות נאצלות של תיקון הדמוקרטיה הישראלית וקליטת מסתננים? הם לא גרים בסלאמס של דטרויט ולא בפרוג'קטס של הברונקס, אלא בשכונות מבודדות ומסריחות מכסף חדש וישן, בפרברי קונטיקט, לונג איילנד ולוס אנג'לס.
הפילנתרופים האמריקאים והפעילים המקומיים לא חיים את הפחד היומיומי. בדומה לטייקונים הם מבקשים לעמעם ייסורי מצפון ורגשות אשם על עושרם ואחוזות הפאר שלהם, באמצעות טיפוח תדמית מוסרית נאצלת. הם לא דואגים לעניי עמם אלא לכלל האנושות הסובלת. הם מתקנים עולם.
אולם זוהי אנוכיות עטופה בצלופן של אלטרואיזם, כי את מחירה אחרים ייאלצו לשלם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם