כל הסיבות לחשדנות: אובמה מול איראן החדשה
אובמה צריך לבחון את הרצינות של טהרן, אבל לא להסיר את הסנקציות לפני הזמן - משום שהן שהביאו אותנו עד הלום
אנחנו גם יודעים שהמשטר אינו פופולרי בקרב שכבות נרחבות באוכלוסייה האיראנית - עיין ערך הדיכוי הברוטלי של הפגנות הענק בשנת 2009 - לאורך זמן. רוחאני מבקש, אם כן, לשכנע את העולם שתוכנית הגרעין של ארצו נועדה לצרכים אזרחיים, שאיראן היא שחקן מתחשב ורציונלי במגרש המשחקים הבינלאומי, ולפיכך יש לתת לה שוב גישה למערכת הבנקאות העולמית.
אבל להלן מספר סיבות להטיל ספק בהצהרותיו: 1.רוחאני לא נתן עד כה אינדיקציה לכך שאיראן מוכנה לעצור את תוכנית הגרעין שלה, ואף אמר שהמשטר אינו מוכן לשקול את הפסקת העשרת האורניום.
2. בהשוואה לקודמו מחמוד אחמדינג'אד רוחאני הוא מתון ואהוד. אבל זו דוגמה להורדת סף הרגישות. הנשיא הטרי אכן נראה מתון בהשוואה למכחיש השואה המטורף, אך לא לשכוח שהוא הצהיר בעבר שהוא ניטרלי לגבי שאלת קיומה של השואה, ובכך בסך הכל הטיל בה ספק בצורה פחות מקוממת.
3. למשטר האיראני יש אינטרס להצטייד בנשק גרעיני. שימו עצמכם לרגע בנעליו של חמינאי. אתה מוקף אויבים, וכמעט כל העולם הסוני מתעב אותך. המדינה היהודית, שאליה יש לך שנאה פתולוגית, מנסה לערער את הביטחון שלך. ומאחורי כל אלה עומדת ארה"ב, "השטן הגדול", שנשיאה אמנם טוען שאינו מעוניין בשינוי המשטר, אך איך אתה יכול לסמוך עליו? ולכן, נשק גרעיני לא זו בלבד שיכול להרתיע את הניסיון להפילך, הוא גם מאפשר לך להגן על האינטרסים במזה"ת.
4. נכון שחמינאי הצהיר ששימוש בנשק גרעיני מנוגד לאסלאם, ושלפיכך טהרן לעולם לא תפתח נשק גרעיני. הבעיה היא שגם רצח המוני של אזרחים מנוגד לאסלאם, וזה לא מפריע למשטר האיראני לעשות זאת באמצעות תמיכתו בחיזבאללה ובבשאר אסד. וגם לא להרוג את אזרחיו שלו כפי שכבר ראינו.
5. חמינאי הוא התומך המרכזי בתוכנית הגרעין האיראנית. לדברי ראואל מארק גרכט, איש הסיאיי-אי לשעבר ומומחה לענייני איראן, מנהיג-העל האיראני רואה בנסיגה מתוכנית הגרעין לא פחות מביזוי ובגידה במחויבות שלו כלפי אלוהים, ומתייחס לגרעין כאמצעי ההגנה המרכזי נגד אמריקה.
אחרי שנים של פרובוקציות מקוממות מצד אחמדינג' אד, בחרה איראן בנתיב אחר ויש לה כעת נשיא נעים הליכות ומתון יחסית. אבל מדובר בנשיא שהיה מעורב בתוכנית הגרעין של ארצו במשך שנים, ואין כל אינדיקציה רצינית לכך שהוא מוכן לזוז מהעמדה הנוכחית של טהרן. אז מה הוא עושה? להערכתי, הפרד ומשול - הוא מנסה לפצל את האירופים והאמריקאים, ואת האמריקאים מישראל (ומהערבים שגם חוששים מתוכנית הגרעין).
הוא מבטיח משא ומתן ושינויים מזעריים שמצביעים לכאורה על נכונות להסכם. אך בה בעת ממשיכות הצנטריפוגות להסתובב, ולקרב את איראן למצב שבו היא יכולה לפתח פצצה גרעינית בפרק זמן של שישה עד שמונה שבועות מרגע שמתקבלת החלטה כזו. איראן שכזו היא איראן גרעינית, ישראל והערבים יודעים זאת, ולכן הם מודאגים מההתלהבות האמריקאית.
האם זה אומר שארצות הברית לא צריכה לשאת ולתת עם איראן? בוודאי שלא. ממשל אובמה צריך לבחון את הרצינות של טהרן, אבל הוא חייב להציב מסגרת זמן למו"מ, ובשום אופן לא להסיר את הסנקציות לפני הזמן, משום שהן שהביאו אותנו עד הלום. והכי כדאי להקשיב למומחה לפיקוח הנשק גארי סאמור, שאמר למגזין "פורין פוליסי": " לא חשוב כמה פעמים רוחאני מחייך. . . זה לא משנה את העובדה שמנהיג-העל (חמינאי) רוצה נשק גרעיני".
הכותב הוא הפרשן המדיני של המגזין "אטלנטיק". המאמר פורסם לראשונה ב"בלומברג"
"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם