אין מה למהר: גיא לוזון יכול להישאר בבלגיה
לא המאמנים הם האשמים בחוסר הצלחתה של נבחרת ישראל, אלא המאומנים. ובעברית תקנית: גדול עלינו. גם גיא לוזון לא יצליח לעשות ניסים באזור אבא הלל. מנחם כהן לא מסכים עם חיים זלקאי
שימותו הקנאים: גיא לוזון חייב לאמן את הנבחרת
אין אנו מטילים דופי או ספק בכישוריו המקצועים של לוזון דנן, ההיפך, מעשיך יקרבוך, גרס ממציא הרזומה ואין חולק עליו. אבל שורות אלה ינסו להבהיר מדוע עדיין לא הגיע זמנו של לוזון.
15.10.1961: בשעה שלוש עמד להתחיל באיצטדיון הלאומי בר"ג משחק הכדורגל בין ישראל ואיטליה. המנצחת בסיכום שני המשחקים תעלה למשחקי הגביע העולמי בצ'ילה.
בתשע על השעון יצאתי מבית הספר, המורה תמר אהרונוב שרטה את הפנים, בעשר מחקתי ארוחת צהריים חפוזה, (פולקע ופירה) וירדתי למטה לחכות לשלמה מורנו מההנהלה של מכבי יפו, שאמור לקחת אותי לאיצטדיון.
מוני הגיע באחת וחצי, במהדורת החדשות (ששודרה אז רק שלוש פעמים ביממה) הודיע משה חובב או אולי היתה זאת ראומה אלדר, בקול דרמטי ששמור לאירועים מאין אלה ופחות חשובים מאלה כמו שחרור העיר העתיקה או שובם של כוחות צה"ל מאנטבה, כי המאמן גיולה מאנדי, החליט להציב בעמדת הקשר הימני את צבי טנדלר מקריית חיים במקומו של אהרון אמר ששבר את רגלו בנמל חיפה. כמו כן יפתחו בהרכב, יעקב גרונדמן ורובי יאנג, היינו כחולמים.
בשתיים מצאנו מקום חניה ליד שבע תחנות. בשלוש וארבעים טחנו נחום סטלמך ורובי יאנג את הסקוודרה אזורה, סטלמך נגח את הראשון, לרשת המתרוממת של בופון, רובי יאנג השכיב את המגן הימני הטוב בעולם, צ'אזרה מלדיני, ובטיל מה-16 הכניס את השני. 0:2 לישראל.
בהאפ טיים היינו בצ'ילה, עשר דקות של שכרון חושים, במחצית השניה החזירו אותנו לויקנו, אלטפיני ופעמים קורסו חפויי ראש ומקופלי זנב לסיפונה הבטוח של ספינת האשליות.
מאז, ובמשך שנות דור, למעט הופעה חד פעמית, להלן: "מכסיקו 70", הדריכו את נבחרת ישראל בכירי המאמנים, תוצרת בית ומאמני חיזוק, ואף אחד מהם לא הצליח לרדת מהר נבו וירטואלי כדי להעלות את נבחרתנו למעין ארץ מובטחת, ארץ עוץ, משחקי גמר הגביע העולמי או אליפות אירופה.
ולא שלא שהיינו קרובים, פעם זה היה ויאטנמי צנום, שהשחיל לאיציק ויסוקר גול מ-40!!! מטר ושלח את הבחורים ומאמנם האנגלי ג'ורג' איינסלי להייד פארק של התירוצים. אחריהם השוער הצפון אירלנדי פט ג'נינגס, שתפס יום ענק, או כלב שפסל גול של חיים בר בדקה ה-90 נגד שבדיה, החמצה של ניר לוין מול היגיטה הקולומביאני, או עבירה שלא נעשתה באמצע המגרש על אנדריאס הרצוג ונעשתה על קו ה-16,... ושמינייה בשני המשחקים נגד דנמרק, שחטפה נבחרת נערות הליווי של שלמה שרף. הנבחרת הטובה יחסית ביותר מאז מכסיקו 70.
והמסקנה המתבקשת: לא המאמנים הם האשמים בחוסר הצלחתה של נבחרת ישראל, אלא המאומנים. ובעברית תקנית: גדול עלינו.
ולכן אין לנו אלא לאמץ את פתרון בית הספר הגבוה למאמנים. תערך רשימה של מאמנים ותיקים שעשו משהו ברבות שנותיהם, אליפות בעדיפות ראשונה, וכל ארבע שנים יקבל אחד מהם את "שנות השבתון" שלו, אימון נבחרת ישראל.
הצליח? ימשיך כבודו, "הצליח " כמו קודמיו, נאחל לו הצלחה בהמשך הדרך, ונמנה את הבא בתור. אחרי גוטמן יגיע תורו של אלישע לוי, אחריו, יוסי מזרחי.... וגם גיא לוזון יקבל את יומו, בבוא יומו, מול בית הדין של המעצמות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם