נתניהו הצליח לפנות לשלושה קהלים בו זמנית ושכנע את כולם
בנאומו באו"ם, שירטט רה"מ את ה-DNA של הנשיא רוחאני וסיפק לשומעים, כמו ב"קייס" משפטי, את הטענה, הראיות והמסקנה הסופית. כמורה לתלמידים לא מבריקים, הוא חזר שוב ושוב מה העולם צריך לעשות בעניין הנשק הגרעיני וחתם בפסוק בעברית
הרטוריקה המפויסת המפתיעה של הנשיא רוחאני, אילצה את נתניהו לחבר נאום מורכב מאוד, הפונה בו זמנית לשלוש אוכלוסיות - האחת - מנהיגי המדינות בעולם, המקבלים את ההחלטות הגורליות בסוגיה האיראנית. השנייה - דעת הקהל העולמית, המשפיעה על החלטות מנהיגי העולם. השלישית - אזרחי ישראל, שעמדתם מכתיבה את הלגיטימציה לתוכן נאומו של ראש הממשלה. נתניהו הצליח במשימה הלא פשוטה הזו בכישרון רב.
תרגיל פופולרי בתקשורת הוא לפשפש בספרי המחזור של אנשים מפורסמים ולגלות דמיון "מפתיע" בין מה שכתבו עליהם חבריהם לכיתה לבין עיסוקם כיום, שנים רבות לאחר מכן. לכל אדם ישנה "גנטיקה" שממנה ניתן ללמוד כבר היום מה הוא יעשה בעתיד. סקאוטרים בכל העולם מתפרנסים מזה לא רע, וגם למשטרים ישנה גנטיקה שמנבאת עתידות.
נתניהו השתמש באותה שיטה - הוא שירטט את ה-DNA של הנשיא רוחאני בתפקידיו הקודמים ושל המשטר האיראני לאורך השנים, באמצעות דוגמאות רבות להתנהגות אכזרית ואלימה כלפי העולם, ואף כלפי בני עמם שלהם: מתנגדי המשטר ואזרחים תמימים.
הוא הצביע על צפון קוריאה כמודל קיים לזלזול בינלאומי שהוביל בפועל לייצור גרעין. לכל בעלי הזיכרון הקצר הוא הבהיר שהעם היהודי לא שכח את הלקח הברור מהמאה העשרים שלפיו האינרציה של משטרים קיצוניים היא הקצנת האלימות ולא ריסונה.
כלפי מנהיגי העולם - דמה הנאום ל"קייס" הוכחות משפטי: הצהרת עקרונית, המון ראיות ומסקנה סופית הכרחית המתבקשת מהן. כלפי דעת הקהל העולמית המתעניינת רק בתמונה הכללית - סיפר נתניהו סיפור הגיוני של משטר אלים הנוהג כזאב במסווה רטוריקת כבש. כלפי אזרחי ישראל - סיפק הנאום מענה לצורך האנושי הבסיסי ביותר לכל אדם - ביטחון.
ג'ורג' אדוארד מור, אחד הפילוסופים החשובים ביותר במאה העשרים, נחשב אמן רטוריקה בחסד עליון, וקנה לו מעריצים שראו במשנתו דת של ממש.
השיטה שבה נהג להשיב למי שהעז לטעון נגד תורתו הייתה לפעור את פיו בתדהמה, לעוות את פניו כמי שחושיו התערפלו, לטלטל את ראשו מצד לצד בסערת רגשות, לנעוץ באיש מבט המום, ולשאול: "האם אתה ב-א-מ-ת חושב כך???". המתנגד היה מתייבש במקום, שכן הרי אף אחד לא רוצה להיראות טיפש.
נאום נתניהו השתמש בווריאציה המילולית של אותה טכניקה. הוא ציין בציניות: "מה שקשה הוא לא למצוא ראיה לכך שלאיראן יש תוכנית גרעין, אלא למצוא ראיה לכך שלאיראן א-י-ן תוכנית גרעין".
הוא ציטט ופירט שורה של דוגמאות שבהן הרטוריקה האיראנית סתרה את פעולותיה בפועל, ושאל בתדהמה: "מה, אתם מאמינים להם?". המסר היה חד וברור - מי שמאמין לרטוריקה ולחיוכים האיראניים כנראה גם מאמין שבננה רקובה היא דבש וש"לאומי קארד" רוצים רק לפנק, לפנק, לפנק.
כמו מורה בכיתה של תלמידים לא מחוננים, חזר המורה נתניהו והסביר בניסוחים שונים מה הקהילה הבין-לאומית נדרשת לעשות: להמשיך בסנקציות, לא להסכים לעסקה חלקית ולהפסיק אותן אך ורק כשאיראן תתפרק לגמרי משאיפות הגרעין שלה.
ראש הממשלה גם לא שכח לפרגן לאמריקאים מדי פעם, אבל הבהיר בתקיפות שישראל לעולם לא תסכים שלאיראן יהיה נשק גרעיני, גם אם תצטרך לעמוד מול האיראנים לבדה. יותר ברור מזה אי אפשר.
נתניהו חתם את נאומו בסיפור אישי מרגש על משפחתו שעלתה לישראל, לאחר שהתמודדה עם האנטישמיות האלימה באירופה, ואף ציטט - לאוזני אזרחי ישראל - פסוק ארוך בעברית, אם תרצו המקביל המילולי של הנפת הדגל בסיום הסרטים האמריקאים - "בני ישראל הגיעו הביתה כדי שלעולם לא יפגעו בהם שנית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם