החלטת לחיאני לרוץ לבחירות ילדותית
גם אם המועצה תתכנס ותכשיר את כהונתו של ראש עיריית בת ים, היא לא תעבור את מבחן בג"ץ, ותכניס את העיר לתסבוכת חוקית

מישהו יאלץ לעצור אותו. לחיאני בבית המשפט צילום: אמיר מאירי
כאמור, טכנית הוא לא חייב לעשות זאת, בוודאי כל עוד המועצה לא התכנסה בעניינו. מהותית, ברור שכתב האישום בעניינו של לחיאני חמור בהרבה מזה של גפסו ורוכברגר, ולכן ברור שגם אם המועצה תתכנס ותכשיר את המשך כהונתו, היא לא תעבור את מבחן בג"ץ. וזה מוביל אותנו לסוגיית הקדנציה הבאה.
בג"ץ סבור כי אין בידו כלי חוקתי למנוע מאדם להתמודד בבחירות. כך נוצר האבסורד המבלבל שלפיו רוכברגר וגפסו הם מנועי כהונה אך לא מנועי התמודדות, אבל גם במקרה זה התוצאה העתידית היא טכנית ולא מהותית. לחיאני, רוכברגר וגפסו הודיעו כי יתמודדו.
אם ייבחרו, המועצה תתבקש להתכנס במהירות בעניינם. כתב האישום נגדם לא ישתנה לאחר הבחירות, ולכן בג"ץ הותיר בידי המועצות אפשרות החלטה אחת - הדחת ראשי הערים. אם לא יעשו זאת, בג"ץ שוב יחייב את ראשי הערים להתפטר; או אז הרשות המוניציפלית תלך שוב לבחירות תוך 60 יום.
כך, לכאורה, אפשר להיכנס למעגל מגוחך ובעיקר יקר שמישהו ייאלץ לעצור אותו - או ראשי הערים שיחסכו את העינוי הזה, או בג"ץ שישנה את החלטתו וימנע גם התמודדות, או הציבור שפשוט יחליט לא להצביע לראשי ערים שתלוי ועומד נגדם כתב אישום.
באופן תיאורטי יש עוד אפשרות לראשי הערים: להתפטר, לרוץ לבחירות, ותוך כדי כך, מהר מהר, לסגור הסדר טיעון עם הפרקליטות ולקוות שבית המשפט לא יטיל עליהם קלון שימנע את המשך כהונתם.
היחיד שיכול לחלום על אופציה כזאת הוא רוכברגר שכתב האישום נגדו לא כולל קבלת שוחד במאות אלפי שקלים. במקרים של לחיאני וגפסו אין סיכוי להסדר טיעון, בוודאי לא כזה שיסתיים ללא הטלת קלון.
מצד אחד אפשר להבין את לחיאני: בעשור האחרון הוא היה אחד מראשי הערים המצליחים בישראל, הפעילים בוודאי, ובוודאי גם הפופולרי שבהם.
ברור שהוא רוצה לקבל פידבק על כך מהציבור ולהמחיש לכולם ש"הפקידים" (כפי שהגדירם אתמול) הם שהדיחו אותו ולא הדמוס. אלא שהרצון הזה קצת ילדותי וקצת אגואיסטי - הוא יעלה כסף לציבור, שייאלץ לממן במהרה בחירות נוספות, והוא עלול לגרום לעיריית בת ים, שכה התפתחה בתקופתו של לחיאני, להיתקע בתסבוכת חוקית ולשקוע במלחמות שלציבור בוודאי אין כל עניין בהן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg